אפילפסיה

מחלת אפילפסיה

בניגוד לאמונה הרווחת בקרב הציבור הרחב, אפילפסיה היא לא מחלה אחת, אלא קבוצה גדולה מאוד ומגוונת ביותר של הפרעות נוירולוגיות שונות, הבאות לידי ביטוי בפרכוסים אפילפטיים.

ישנה שונות רבה ביותר בהסתמנות הקלינית בין החולים, כך שישנם הסובלים מהתקפי פרכוסים מסכני חיים בעוד שאחרים סובלים מאירועי פרכוסים קצרים מאוד וכמעט בלתי מורגשים. נהוג לחלק את כל סוגי האפילפסיה בהתאם לקריטריונים שונים: הגורם הראשוני למחלה, הביטוי הנראה לעין של הפרכוסים, המיקום הספציפי במוח שבו נוצר הפרכוס, האירוע המפעיל את הפרכוסים ועוד.

מה הם הגורמים לאפילפסיה?

ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים שיכולים להוביל לכך שיתרחשו הפרעות בפעילות החשמלית המוחית, כאשר הגורמים השונים שכיחים יותר בתקופות החיים השונות. כך לדוגמה בינקות בדרך כלל הגורמים הם זיהומים מוחיים, מומים מולדים במוח ופגיעה מוחית כתוצאה מאספקת חמצן לא תקינה לרקמת המוח סמוך ללידה או בלידה עצמה.

לעומת זאת בקרב קשישים הגורמים המרכזיים לאפילפסיה הם מחלות וסקולריות במוח, דימום מוחי ושבץ איסכמי. כמו כן ישנם גורמים גנטיים רבים שיכולים להוביל לאפילפסיה, במקרים מסוימים האפילפסיה היא תוצאה של חבלת ראש ועוד. יש לציין כי במקרים רבים מאוד לא ניתן יהיה לברר מה הוא הגורם לאפילפסיה במטופל. במקרה הזה האפילפסיה מוגדרת כאפילפסיה מסיבה שאינה ידועה.

התסמינים של אפילפסיה

התסמין המרכזי שבו באה האפילפסיה לידי ביטוי הוא כמובן הפרכוס האפילפטי או ההתקף האפילפטי. התקף אפילפטי יכול לבוא לידי ביטוי בצורות שונות. להלן כמה מהן על קצה המזלג:

פרכוס טוני-קלוני – התקף טוני-קלוני מורכב משני שלבים עוקבים. בשלב הטוני החולה יאבד את ההכרה בפתאומיות ושרירי השלד שלו יתמתחו ללא שליטה ובעקבות זאת החולה לא יוכל להמשיך לעמוד על רגליו. שלב זה נמשך שניות ספורות ואחריו מגיע השלב הקלוני שבו השרירים מתכווצים ונרפים במהירות תוך כדי שנוצרות עוויתות שונות הנראות כמו פרפורים, רעידות או טלטולים. תיתכן גם בריחת שתן בשלב הקלוני, גלגולי עיניים, נשיכה של הלשון ועוד.
אאורה – במקרים מסוימים תקדם להתקף טוני-קלוני אאורה. אצל כל מטופל האאורה באה לידי ביטוי בצורה מעט שונה. ישנם חולים המדווחים על תחושה של דה ז'ה וו, אחרים מדווחים על תחושה מבשרת רעות, ישנם חולים שנתקפים בהזיות ויזואליות לפני ההתקף וכן ישנם השומעים קולות שלא נשמעים במציאות.
סטטוס אפילפטיקוס – מצב מסכן חיים שבו מתרחשים התקפים רבים בזה אחר זה מבלי שהמטופל שב להכרה מלאה במשך חצי שעה לפחות. בדרך כלל התקף אפילפסיה לא נמשך יותר מחמש דקות ולכן בכל מקרה שבו החולה מפרכס למעלה מחמש דקות, יש להזעיק אמבולנס.
פרכוס חלקי פשוט – פרכוס אפילפטי המשפיע על אזור קטן יחסית במוח, שלא גורם לאובדן ההכרה. פרכוס חלקי פשוט יכול לבוא לידי ביטוי ברגש פתאומי ולא מוסבר של עצבות, אושר, כעס או פחד, אובדן יכולת הדיבור, שינויים בתפיסת המרחב, שינויים בטעם, בריח, בשמיעה או בראייה ועוד.

כיצד מאבחנים אפילפסיה?

אבחון של אפילפסיה כולל בראש ובראשונה את אבחון ההפרעה, כלומר אישוש החשד לכך שההתקף ממנו סבל המטופל הוא תוצאה של אפילפסיה ובנוסף לכך, יש לנסות לאבחן את המקור לאפילפסיה. עם זאת, כפי שציינו, בחלק ניכר מהמקרים לא ניתן יהיה לזהות כל גורם ברור למחלה.

האבחון מבוסס בין היתר על התמונה הקלינית, כלומר על אופי ההתקף, משכו, הנסיבות שהובילו להתפרצותו ועוד. בדרך כלל הנתונים בנוגע להסתמנות הקלינית ייאספו מעדי הראייה להתקף, שכן בחלק ניכר מהמקרים המטופל מאבד את הכרתו במהלך ההתקף. כמו כן חשוב למפות את כל גורמי הסיכון המהווים את מנת חלקו של המטופל כמו לדוגמה היסטוריה משפחתית של אפילפסיה, צריכת סמים או תרופות מקבוצות מסוימות, חבלת ראש שקדמה להתקף ועוד.

הבדיקה הבסיסית ביותר המבוצעת כאשר ישנו חשד לאפילפסיה נקראת EEG (רשמת מוח חשמלית). בדיקה זו מאפשרת לתעד את הפעילות החשמלית המוחית בקורטקס של המטופל ולזהות דפוסים לא תקינים המעידים על אפילפסיה. את הבדיקה ניתן לבצע בזמן שהמטופל ישן, לאחר גירויים מסוימים שיש בהם כדי לגרום להתקף בחולים וכן לעתים מופנה המטופל לבדיקת EEG המשולבת עם צילום וידאו רציף.

בדיקה זו מבוצעת במשך מספר ימים ומאפשרת לשלב בין נתונים בנוגע לתמונה הקלינית בזמן התקף לבין נתונים לגבי הפעילות החשמלית המוחית בזמן התקף ובין ההתקפים. לא אחת יופנה המטופל גם לביצוע בדיקות הדמיה כמו לדוגמה MRI או בדיקת CT. בדיקות אלו נכנסות לתמונה כאשר ישנו חשד לכך שהמקור לתסמינים מהם סובל המטופל הוא גידול מוחי, דימום מוחי, לחץ תוך גולגולתי, מום אנטומי מולד במוח, הפרעה איסכמית במוח ועוד.

כיצד מטפלים באפילפסיה?

הטיפול באפילפסיה מבוסס על שימוש בתרופות שונות שמטרתן למנוע את ההתקפים במידת האפשר. נכון להיום ישנן עשרים תרופות שונות המאושרות על ידי מנהל המזון והתרופות האמריקני לטיפול באפילפסיה כאשר ישנה חשיבות עליונה להתאים בין סוג התרופה לסוג האפילפסיה.

במקרים רבים הטיפול יכלול יותר מתרופה אחת וכן לא תמיד ניתן יהיה לדעת מראש איזה סוג תרופה ישפיע על המטופל. במקרים מסוימים יהיה צורך להחליף את התרופות הניתנות למטופל באחרות על רקע התפתחות של תופעות לוואי חמורות. בחולים הסובלים מאפילפסיה העמידה לטיפול תרופתי, ניתן לשקול טיפולים אחרים כשבין היתר מדובר בהשתלה של קוצב לגירוי העצב התועה, קנאביס (ניתן בדרך כלל לחולים שהתנסו ביותר מחמש תרופות שונות ללא שיפור במצבם), ניתוח להסרת המוקד האפילפטי ועוד. בילדים הסובלים מאפילפסיה העמידה לטיפול תרופתי ניתן לנסות לטפל באמצעות דיאטה קטוגנית המבוססת על צריכה מרובה של שומנים ומיעוט בפחמימות וחלבונים.