אפילפסיה של רפלקס היא אפילפסיה שבה ההתקפים האפילפטיים מופיעים בעקבות טריגר מסוים הניתן לאבחון. הסוג המוכר והנחקר ביותר הוא אפילפסיה שבה ההתקפים מופיעים לאחר שהחולה נחשף להבזקים מהירים של אור, אך ישנו מגוון רחב של טריגרים שיכולים לגרום להתקפים בחולים הסובלים מאפילפסיה של רפלקס.
ההתקפים המופיעים בחולים אלה מתרחשים באופן עצמוני ומופיעים בעיקר לאחר חשיפה לגירוי שהחולה רגיש אליו, אך חלק מהחולים סובלים גם מהתקפים המתרחשים באופן ספונטני. יש לציין כי הטריגרים השונים הגורמים לפרכוסים בסובלים מאפילפסיה של רפלקס לא גורמים למחלה עצמה, אלא רק גורמים להתפרצות של ההתקף בקרב הסובלים ממחלה זו.
אילו טריגרים יכולים לגרום להתפתחות פרכוסים בסובלים מאפילפסיה של רפלקס?
כפי שציינו, הטריגר הנפוץ והמוכר ביותר הוא הבזקי אור מהירים. בנוסף לכך, ישנם למשל חולים הסובלים מהתקפים לאחר שהם קוראים, כשהעור שלהם בא במגע עם מים חמים, כאשר הם שומעים צלילים מסוימים, מריחים ריחות מסוימות או טועמים טעמים מסוימים. כמו כן ישנם חולים המדווחים על התפרצות של התקף כשהם נמצאים במצב של התרגשות או כאשר מפתיעים אותם.
מה הם הגורמים לאפילפסיה של רפלקס?
אפילפסיה של רפלקס נחשבת לסוג נדיר יחסית של אפילפסיה כשלפי ההערכות העדכניות ביותר שיש בידינו כיום, נראה שרק חמישה אחוז מאוכלוסיית החולים באפילפסיה סובלים מאפילפסיה של רפלקס. ככל הנראה הגורם לאפילפסיה של רפלקס הוא גנטי בעיקרו.
כיצד מאבחנים אפילפסיה של רפלקס?
החשד לכך שהנבדק סובל מאפילפסיה של רפלקס צריך להתעורר כאשר המטופל עצמו או בני משפחתו מדווחים על כך שההתקפים מתפתחים באופן עקבי לאחר שהמטופל נחשף לגירוי מסוים. הבדיקה הבסיסית ביותר של חולים אלו היא בדיקת EEG. כשבדרך כלל נעשה ניסיון לבדוק שינויים בפעילות החשמלית במוח הנבדק בתנאים מבוקרים בתגובה להבזקי אור.
הבדיקה הקלאסית מבוצעת באמצעות מכשיר הנקרא IPS (Intermittent Photic Stimulation) המייצר הבזקים של אורות. בדיקת ה- EEG מתבצעת בזמן שמכשיר ה- IPS מופעל והרופא המבצע את הבדיקה מחפש את הדפוסים האופייניים לאפילפסיה בפעילות החשמלית של המוח של הנבדק. הבדיקה כמובן מסתיימת לפני שמתפתח התקף.
כמו כן ניתן לבצע בדיקת EEG ולבחון את התגובה לגירויים אחרים כמו לדוגמה חשיבה מורכבת וכיוצא באלה. במקרים מסוימים יופנה המטופל לביצוע בדיקת MRI על מנת שניתן יהיה לבדוק את המבנה האנטומי של המוח ולנסות לאבחן פגמים שיש בהם כדי להסביר את האטיולוגיה של המחלה.
כיצד מטפלים בסובלים מאפילפסיה של רפלקס?
הטיפול באפילפסיה של רפלקס הוא תרופתי בעיקר, בדומה לטיפול בכל סוגי האפילפסיה באשר הם. התרופות המקובלות לטיפול בסוג זה של אפילפסיה הן valproate, clonazepam ו- carbamazepine כשבמקרים מסוימים נעשה שימוש גם ב- levetiracetam ו- lamotrigine. מעבר לטיפול התרופתי, ישנה חשיבות עליונה לאבחן מה הוא הטריגר הגורם להתפרצות ההתקפים בכל חולה וחולה וזאת על מנת שניתן יהיה למנוע את החשיפה.
כך לדוגמה אם מדובר בחולה הסובל מרגישות לאור, מומלץ כי ישנה את רמת הבהירות במסכים אליהם הוא נחשף בחיי היומיום, שיימנע מלשבת קרוב מדי למסך, שיקפיד להימנע מלצפות במסכים גדולים מאוד ובנוסף שיימנע מלשבת בחדר חשוך ולצפות במסך, כיוון שהניגודיות מעצימה את ההשפעה של טריגר זה.
במקרים מסוימים יונחו החולים ליטול תרופה אנטי אפילפטית כטיפול מניעתי לפני שהם נחשפים לטריגר אליו הם רגישים. כך לדוגמה, אם החולה רגיש למשל למים חמים, ייתכן כי יוכל למנוע את ההתקף על ידי נטילה של clobazam לפני הכניסה למקלחת.
