סטטוס אפילפטיקוס הוא התקף אפילפטי הנמשך למעלה מחמש דקות ברציפות. כמו כן מצב זה מאובחן כאשר החולה סובל מהתקפים המופיעים באופן חוזר ונשנה מבלי שהוא חוזר להכרתו במשך יותר מחמש דקות.
באופן כללי אם אדם סובל מהתקף הנמשך יותר מחמש דקות ברציפות או מסדרה של התקפים רצופים הנמשכים יותר מחמש דקות, יש להזעיק אמבולנס באופן מידי. מדובר ברוב המוחלט של המקרים על מצב חירום רפואי שכן הוא מעמיד את הלוקים בו בסכנת חיים.
20% מהחולים הסובלים מסטטוס אפילפטיקוס שלא מקבלים טיפול במהירות, הולכים לעולמם. עם זאת, כאשר ניתן טיפול מתאים במהירות, ישנו סיכוי טוב להחלמה מלאה וללא נזק מוחי. כמו כן טיפול אופטימאלי יכול למנוע חזרה של סטטוס אפילפטיקוס.
הגורמים לסטטוס אפילפטיקוס
רבים לא יודעים זאת, אבל רק רבע מהאנשים הסובלים מסטטוס אפילפטיקוס אכן לוקים באפילפסיה. במקרים בהם מדובר על חולה אפילפסיה, הגורם לסטטוס אפילפטיקוס יכול להיות הפסקה פתאומית של הטיפול התרופתי, נטילת תרופות אנטי אפילפטיות בשילוב עם אלכוהול, גמילה מאלכוהול, מניעת שינה ועוד.
בנוסף לאפילפסיה, סטטוס אפילפטיקוס יכול להתפתח על רקע דימום מוחי או שבץ מוחי איסכמי, רמות נמוכות במיוחד של גלוקוז בדם, סוגים שונים של מחלות אוטואימוניות, אלח דם, חבלת מוח טראומטית, דלקת ברקמת המוח ועוד.
במקרים מסוימים מתברר בדיעבד כי הסטטוס אפילפטיקוס שהופיע במטופל הוא תוצאה של הרעלה וכן ייתכן מאוד שמדובר בתגובה חריגה לטיפול תרופתי מסוים על רקע מינון יתר או רגישות לתרופות כאלו ואחרות.
מה הם התסמינים של סטטוס אפילפטיקוס?
ישנן שלוש דרכים בהן סטטוס אפילפטיקוס יכול לבוא לידי ביטוי מבחינה קלינית להלן:
- פרכוסי – הצורה הפרכוסית של סטטוס אפילפטיקוס היא הצורה המסוכנת ביותר.
- לא פרכוסי – במקרה הזה ההתקף בא לידי ביטוי באובדן זכרון בנוגע לכל מה שהתרחש במהלך ההתקף, איטיות ובלבול. גם כשמדובר בסטטוס אפילפטיקוס לא פרכוסי חשוב להזעיק עזרה רפואית באופן מידי וזאת למרות שהסכנה במצב הזה לא גדולה כמו במקרה של סטטוס אפילפטיקוס פרכוסי.
- מוקדי – התקף מוקדי יכול להימשך מספר ימים, אך אין זה מן הנמנע שיימשך אף מספר שנים. הוא בא לידי ביטוי ברעד או קפיצות לא רצוניות באחת מהרגליים או הידיים. אמנם מצב זה לא נחשב למסכן חיים, אך הוא בהחלט מסב סבל רב ללוקים בו.
אבחון סטטוס אפילפטיקוס
עד לא מזמן על מנת לאבחן סטטוס אפילפטיקוס, ההתקף היה צריך להימשך שלושים דקות לכל הפחות או שסדרת ההתקפים הייתה צריכה להימשך שלושים דקות לכל הפחות כאשר בין התקף להתקף החולה לא שב להכרתו. כיום לעומת זאת, ההגדרה שונתה ודי בהתקף אחד הנמשך יותר מחמש דקות או סדרת התקפים רצופים הנמשכת יותר מחמש דקות בשביל לאבחן סטטוס אפילפטיקוס.
טיפול בסטטוס אפילפטיקוס
בשנת 1963 החלו להשתמש בתרופה הנקראת דיאזפאם לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס. 12 שנה מאוחר יותר, בשנת 1975 נמצא כי תרופה בשם לורזפאם מסוגלת להשפיע על החולה במשך זמן רב יותר במינון זהה. תרופות נוספות המשמשות לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס הן ולפוראט הניתנת בעירוי, פנוברביטל ופניטואין.
לפני שפיתחו את התרופות במשפחת הבנזודיאזפינים, נעשה שימוש נרחב בברביטורטים לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס. כיום השימוש בתרופות ממשפחת הברביטורטים לטיפול בסטטוס אפילפטיקוס מוגבל למקרים בהם מסיבות כאלו ואחרות אין פשוט אפשרות לעשות שימוש בבנזודיאזפינים.
התרופות פנטוברביטל ובתיופנטל יגרמו להפסקה מידית של ההתקף ובנוסף ניתן להשתמש גם בפנוברביטל.
