אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית שיכולה להתפתח בכל שלב במהלך החיים, החל מהינקות וכלה בזקנה. עם זאת, ישנן תסמונות אפילפטיות המאובחנות לראשונה בתקופת הינקות כמעט בכל המקרים. כמו כן ישנם גורמים ספציפיים לאפילפסיה הרלוונטיים בעיקר לתינוקות ומעבר לכל זה, אפילפסיה בינקות עשויה להשפיע בצורה משמעותית על ההתפתחות.
בגדול נהוג להבחין בין אפילפסיה שהגורם לה ידוע לבין אפילפסיה ממקור לא ברור. מקור ראשוני ברור לאפילפסיה יכול להיות למשל גידול מוחי, מחלה מטבולית או חבלת ראש ואילו אפילפסיה אדיופטית היא לרוב אפילפסיה שהתפתחה על רקע גנטי.
מה הם הגורמים לאפילפסיה בתינוקות?
כל גורם המוביל לפגיעה מוחית ולפעילות חשמלית לא תקינה במוח מגדיל את הסיכוי להתפתחות אפילפסיה כאשר ישנם גורמים מסוימים הרלוונטיים הן עבור תינוקות והן עבור מבוגרים. כך לדוגמה חבלת ראש עלולה לגרום לפגיעה מוחית ולהתבטא בהתקפים אפילפטיים. באופן דומה גם גידול מוחי עלול להוביל להתפתחות של התקפים אפילפטיים אם כי גידול מוחי נחשב לגורם נדיר יחסית בתינוקות.
אפילפסיה היא תופעה נפוצה יחסית בתינוקות הסובלים ממומים מולדים של המוח כאשר ניתן לראות שכיחות גבוהה של אפילפסיה בעיקר במומים מולדים המערבים את הקורטקס הצרברלי. המומים ההתפתחותיים הם תוצאה של התפתחות לא תקינה במהלך החיים התוך רחמיים על רקע זיהום, הפרעה גנטית ועוד. יש לציין בהקשר זה כי במקרים מסוימים המום המולד בא לידי ביטוי מבחינה קלינית רק בגילאי הילדות וכן במקרים מסוימים ההשפעות של המום ניתנות לאבחון קליני רק בבגרות.
במקרים מסוימים הפגיעה המוחית התרחשה במהלך הלידה או סמוך מאוד ללידה כמו לדוגמה במקרים שבהם חבל הטבור נכרך סביב הצוואר של היילוד או במקרים שבהם התינוק סבל מזיהום בבית החולים לאחר הלידה.
מה הם התסמינים של אפילפסיה בתינוקות?
ישנו מגוון רחב ביותר של תסמונות אפילפטיות ובהתאם לכך גם ייתכנו תסמינים שונים ומגוונים. כך למשל התכווצויות ינקות המופיעות בדרך כלל בתינוקות בין גיל שלושה לשבעה חודשים, הן התכווצויות שרירים הנמשכות כחמש שניות בלבד, אך מופיעות בתדירות גבוהה מאוד לאורך היממה. במקרים אחרים התינוק עלול לסבול מעצירת הנשימה, מאובדן הכרה, מפרכוסים חמורים וכן ייתכנו תסמינים נוספים הקשורים לפגיעה הראשונית כמו לדוגמה פיגור שכלי, עיכוב בהתפתחות המוטורית ועוד.
כיצד מאבחנים אפילפסיה בינקות?
האבחון של אפילפסיה בינקות כולל בראש ובראש אפיון של התסמינים הקליניים שמציג התינוק. בנוסף לכך, יש לברר האם ישנם גורמי סיכון הרלוונטיים למצבו של החולה, היכולים להסביר את האטיולוגיה של ההפרעה. הבדיקה הבסיסית ביותר המשמשת לאבחון אפילפסיה היא בדיקת EEG, שמטרתה לבצע רישום של הפעילות החשמלית של המוח. בדיקה זו מאפשרת לזהות דפוסים לא תקינים בפעילות החשמלית של המוח ולהבחין בין תסמונות אפילפטיות שונות.
במקרים מסוימים יבוצעו בדיקות נוספות כמו לדוגמה בדיקות הדמיה לשלילת גידול מוחי או מום מולד של המוח הבא לידי ביטוי במבנה לא תקין של המוח, EEG בשילוב עם צילום וידאו רציף ועוד.
כיצד מטפלים באפילפסיה אצל תינוקות?
הטיפול באפילפסיה בתינוקות, כמו גם בילדים ובמבוגרים, מבוסס בעיקר על תרופות שמטרתן למנוע את ההתקפים על ידי הסדרת הפעילות החשמלית של המוח. בין היתר מדובר ב- ACTH (הורמון הניתן בהזרקה), סבריל (תרופה הניתנת דרך הפה) ועוד. במקרים הקשים ביותר ניתן לשקול לבצע ניתוח לטיפול באפילפסיה.
במהלך הניתוח מסירים באופן ממוקד את המוקד האפילפטי כשבמקרים רבים לאחר הניתוח ההתקפים נעלמים לחלוטין. ההתערבות הכירורגית נכנסת לתמונה רק במקרים החמורים ביותר, העמידים לטיפול התרופתי.
