מדע הנוירופסיכולוגיה עוסק בהבנה של היחסים בין המוח להתנהגות. תחום זה החל להתפתח לראשונה כדיסציפלינה עצמאית לקראת סוף שנות הארבעים של המאה הקודמת, בזמן שטיפלו בנפגעים רבים שסבלו מפציעות ראש לאחר מלחמת העולם השנייה.
הנוירופסיכולוגיה מודדת שינויים שונים שחלים בהתנהגות בעקבות פגיעה מוחית לצורך טיפול, ייעוץ ושיקום כמובן. במקביל לעבודה הקלינית, המחקר הנוירופסיכולוגי מאפשר ללמוד ולהבין מנגנוני פעולה עצביים שמהווים את הבסיס לרגש, קוגניציה והתנהגות.
נוירופסיכולוגיה ואפילפסיה
להתפתחות של הנוירופסיכולוגיה כענף עצמאי ישנו קשר משמעותי עם מחלת האפילפסיה. זאת כיוון שהאפילפסיה נובעת כתוצאה מהפרעה מסוימת בפעילות החשמלית של המוח.
בקרב רוב החולים ניתן לשלוט בהתקפים באמצעים תרופתיים, אך בקרב כשלושים אחוז מהם, לא ניתן לעשות זאת. לפיכך בחלק מהחולים טיפול הבחירה לאחר כישלון הטיפולים השמרניים יהיה ניתוח מוח.
כבר בשנות החמישים של המאה הקודמת בוצעו ניתוח מוח בחולי אפילפסיה, כאשר הניתוחים הראשונים בוצעו בקנדה. אמנם במקרים רבים הצליחו לנטרל את המוקד האפילפטי ולגרום להחלמה, אך במעקב אחרי החולים המנותחים התברר כי לאחר הניתוח הופיעו בעיות זיכרון במנותחים. כך למשל, בשנת 1953, עבר חולה בן 23 ניתוח מוח שבו הסירו את כל אזור ההיפוקמפוס ממוחו וזאת על מנת לטפל בהתקפים האפילפטיים החמורים מהם סבל במשך שנים רבות.
לאחר הניתוח עוצמת ההתקפים פחתה בצורה ניכרת וחלה בנוסף ירידה משמעותית בתדירות ההתקפים. יחד עם זאת, פיתח המטופל קשיים חמורים ביותר בזיכרון ובלימוד של מידע חדש. כך לדוגמה התקשה ביותר להטמיע פרצופים חדשים או ללמוד שמות חדשים.
בעקבות המקרה המפורסם הזה, התגלה התפקיד הייחודי של ההיפוקמפוס בתהליכי הלמידה והזיכרון. בנוסף לכך, התברר כי ישנו צורך לבצע הערכה טרום-ניתוחית על מנת למנוע השלכות שליליות מעין אלה בעתיד.
הערכה טרום ניתוחית בחולי אפילפסיה
בעשורים האחרונים השימוש בהתערבות כירורגית בחולי אפילפסיה הולך וגובר ובהתאם התפתחה מאוד ההערכה הטרום ניתוחית.
מטרת ההערכה היא לקבוע ראשית היכן ממוקם המוקד האפילפטי במוח, אותו יש להסיר ולצורך כך מבוצעות מספר בדיקות כמו לדוגמה f-MRI, ניתור וידאו אא"ג, הערכה נוירופסיכולוגית ובדיקת wada. בדיקת wada מאפשרת לרופאים לגלות את המיקום של מרכזי השפה ותפקודי הזיכרון בכל אחת מההמיספרות בנפרד.
במסגרת הבדיקה מרדימים באופן זמני את כל אחת מההמיספרות בנפרד באמצעות חומר הרדמה הנקרא אמוברביטל. את החומר מזריקים לעורק התרדמני הפנימי וכעשרים שניות לאחר ההזרקה, לאחר שהבלבול הראשוני שמקורו בהזרקה נחלש, מתחילים בהערכת השפה.
ההערכה מורכבת ממטלות של הבנה שפתית, חזרה על מילים בודדות, חזרה על משפטים קצרים, קריאת טקסט וקריאה בשם של חפצים פשוטים (שיום). יום לפני ביצוע הבדיקה מוזמן המטופל לבדיקה מקדימה על מנת שניתן יהיה לוודא שהבין את תהליך הבדיקה.
מיד לאחר שמסיימים את בדיקת השפה, מציגים לנבדק עצמים שונים ולאחר שתרשים הפעילות החשמלית של המוח חוזר לדפוס הנורמלי והכוח המוטורי שב לאיתנו (כעשר דקות מההזרקה), עורכים לנבדק בדיקת זיכרון. חצי שעה לאחר מכן נערכת למטופל בדיקת זיכרון ושפה כאשר מרדימים את ההמיספרה השנייה.
החשיבות של בדיקת wada
הבדיקה מהווה כלי דיאגנוסטי חשוב ביותר וזאת כיוון שהיא מאפשרת למנתח לקבוע באילו חולים הכריתה של המוקד האפילפטי עשויה להוביל לנזק לתפקודי השפה והזיכרון. כאשר מרדימים באופן זמני את כל אחת מההמיספרות בנפרד, ניתן להעריך את התרומה היחסית של כל אחת מהאונות הטמפורליות. אם בעקבות ההזרקה של חומר ההרדמה להמיספרה שיש לבצע בה את הניתוח מתרחשת ירידה בזיכרון, ניתן לנבא שיופיעו בעיות זיכרון לאחר הניתוח.
בדיקת wada למעשה מעלה את הרמה של הדיוק בניבוי הפגיעה בתפקוד לאחר הניתוח. הערכה טרום ניתוחית של התפקוד של כל היפוקמפוס בנפרד מונעת באופן מוחלט מקרים מצערים כמו המקרה המפורסם שהתרחש בשנת 1953, שכן היא מאפשרת להמליץ על הניתוח רק אם קיימת יכולת תפקודית בהיפוקמפוס הנגדי.
