עמידות להורמון בלוטת התריס הוא מצב גנטי שבו מספר רקמות בגוף אינן מגיבות להורמוני בלוטת התריס המיוצרים על ידי בלוטת התריס. מצב זה עשוי להתרחש ללא תסמינים או להתבטא בתכונות יתר או תת פעילות בלוטת התריס.
בעמידות להורמון בלוטת התריס, רמות הדם של הורמון בלוטת התריס מורמות כתוצאה מחוסר יכולת בלוטת יותרת המוח, השולטת על ייצור הורמוני בלוטת התריס, להיסגר כראוי על ידי הורמון בלוטת התריס. במצב יתר, הורמון זה עלול להוביל לגידול בלוטת התריס.
הרקמות הסובבות את הבלוטה עמידות או הופכות להיות רגישות לרמות גבוהות של הורמוני בלוטת התריס, וכתוצאה מכך מתרחש מצב של פעילות יתר ותת פעילות של הבלוטה.
מה גורם לעמידות להורמון בלוטת התריס
הורמוני בלוטת התריס מבצעים את תפקידם באמצעות אינטראקציה עם קולטן בתאי היעד השונים בגוף. בהתנגדות הורמון בלוטת התריס, קולטנים אלו חריגים, כלומר, הורמוני הבלוטה אינם מסוגלים לתפקד כראוי ולהשפיע על התאים. קיימים שני סוגי קולטני הורמון בלוטת התריס: אלפא ובטא.
רקמות הגוף מכילות פרופורציות שונות של קולטני אלפא ובטא. התנגדות הורמון בלוטת התריס נגרמת כתוצאה ממוטציה גנטית הפוגעת בקולטן בטא. רקמות בגוף מגיבות אחרת לרמות גבוהות של הורמון בלוטת התריס, בהתאם לכמות היחסית של קולטני אלפא, לעומת קולטני בטא הכלולים ברקמה זו.
שיבוש הורמונאלי ותורשה
כך רקמות המכילות בעיקר קולטני אלפא תקינים, יכולות להציג תכונות פעילות יתר של בלוטת התריס, ואילו רקמות עם קולטני בטא פגומים, עמידות לפעולה הורמונאלית ומציגות תכונות הקשורות לתת פעילות בלוטת התריס.
מצב זה עובר בתורשה מאחד ההורים. אדם עם עמידות להורמון בלוטת התריס נמצא בסיכון של חמישים אחוזים להעביר את המחלה לילד.
תסמיני עמידות להורמון בלוטת התריס
התסמינים משתנים בהתאם לחומרת הפגיעה בקולטן הורמון בלוטת התריס. חלק מהחולים אינם חווים תסמינים אם יש להם עמידות קלה, ויכולים להתגבר על המצב באמצעות טיפול תרופתי להגדלת כמות הורמוני בלוטת התריס שהגוף מייצר.
חלק מהחולים עשויים לחוות תסמיני תת פעילות בלוטת התריס, אם הקולטנים שלהם מגיבים למעט מאוד הורמוני הבלוטה. התסמינים כוללים רמות כולסטרול גבוהות, תחושת עייפות ונטייה לעודף משקל.
תסמיני יתר בלוטת התריס
אך לעיתים מתרחשים מספר תסמיני יתר בלוטת התריס, במיוחד קצב לב מהיר, הנובע ממצב בו בלב יש מספר קולטני בטא ועוד מספר קולטני אלפא נורמאליים המגיבים לרמות מוגברות של הורמון בלוטת התריס.
רוב האנשים עם מצב זה מפתחים בלוטת תריס מוגדלת, כתוצאה מהצורך של הגוף לייצר הורמוני בלוטת התריס בכמות מוגברת מהרגיל.
כיצד מאובחנת עמידות להורמון בלוטת התריס?
הצעד הראשון הוא בדיקת דם פשוטה הנקראת בדיקת תפקוד בלוטת התריס. בדיקה זו מצביעה על רמות גבוהות של הורמוני בלוטן התריס, בשילוב עם רמה נורמאלית או גבוהה של הורמון מגרה בלוטת התריס. חריגה זו מתגלה גם אצל חולים עם עמידות להורמון בלוטת התריס ללא תסמינים.
תוצאות הבדיקה נבדקות בקפדנות בתנאי מעבדה כדי למנוע הפרעה במדידה. בדיקה הנקראת בדיקת הורמון מבוצעת אף היא על מנת להבדיל בין עמידות להורמון בלוטת התריס לבין אדנומה של בלוטת יותרת המוח. הבדיקה מבוצעת בבית החולים אך יש לבצע אותה בבוקר בלבד.
מהלך בדיקה הורמונאלית לבלוטת התריס
הבדיקה כרוכה בנטילת דגימת דם ראשונית ולאחריה הזרקת הורמון משחרר טירוטרופין. בהמשך מבוצעות בדיקות דם נוספות במשך שעה.
בדיקת הדם מאתרת גם חריגות הורמון בלוטת התריס באמצעות בדיקה גנטית. בני המשפחה עשויים להתבקש להיבדק להורמון משחרר טירוטרופין.
לאחר הבדיקות, אם האבחון עדיין אינו ברור, מבוצעות בדיקות נוספות הכוללות נטילת מינון גבוה של הורמון בלוטת התריס במשך שמונה עד עשרה ימים, עם בדיקות דם למדידת רמות ההורמון לפני ולאחר הבדיקה.
טיפול בעמידות להורמון בלוטת התריס
אנשים עם מצב זה, שאינם חווים תסמינים, ובדיקות הדם שלהם תקינות, אינם זקוקים לטיפולים. ילדים זקוקים להערכה נוספת על מנת לבדוק שהם גדלים ומתפתחים כראוי.
חולים עם תסמיני תת פעילות בלוטת התריס מטופלים עם תרופות סינטתיות של תירוקסין המחליפות את רמת תת הפעילות של הבלוטה. לאחר שהתרופה נקלטת בדם, היא מחליפה את ההורמון הפעיל הדרוש לפעילות הרקמות והתאים. הטיפול צריך להתבצע תחת פיקוח עם בדיקות דם קבועות.
תרופות להאטת קצב הלב, למשל, חוסם בטא, נקבעות לחולים עם קצב לב מהיר בשל רמות גבוהות של הורמוני בלוטת התריס.
לעיתים נקבעת תרופה הנקראת TRIAC המחקה את פעולת הורמון בלוטת התריס ברקמות פרטניות, כלומר, יותרת המוח והכבד, המיועד לטיפול גם בחולים עם עמידות להורמון בלוטת התריס.
>
