גוף השינויים עובר שורה ארוכה מאד של שינויים במהלך חודשי ההריון. לאחר שההריון מסתיים בהבאה מרגשת של תינוק לאוויר העולם, הגוף אמור להתחיל לחזור לעצמו – בעיקר ברוב המקרים.
יש לא מעט נשים אשר סובלות משיבושים שונים במערכות ובמאזני הגוף בחודשים שלאחר הלידה. יש מקרים בהם הזמן יעשה את שלו והתפקוד של האישה יחזור לנורמה, אבל לצד זה תרחישים בהם ישנה בעיה שמצריכה אבחון וטיפול רפואי.
בלוטת התריס של האישה מעלה שאלות רבות ביחס לתפקוד שלה לאחר ההריון, ומהווה פוטנציאל ללא מעט בעיות. על כך ועוד תוכלו לקרוא במאמר הבא.
הסיכונים העיקריים: תת פעילות, פעילות יתר ודלקת
בלוטת התריס צריכה לתפקד היטב, ובעיקר בצורה מאוזנת, כדי שמאזן ההורמונים בגוף יהיה תקין וכדי שמערכותיו יתפקדו היטב. הבעיה היא שאצל נשים רבות יש פער משמעותי בין הרצוי לבין המצוי בקשר לתפקוד בלוטת התריס לאחר ההריון. השינויים הגופניים אצל האישה וההשתוללות ההורמונלית שלה מביאים לכך שבלוטת התריס "משתגעת", ועלולות להיות לכך השפעות לכאן או לכאן.
אצל כחמש נשים מתוך מאה צפויה תת פעילות של בלוטת התריס בחודשים שאחרי הלידה, כאשר בדרך כלל הבעיות מופיעות כשלושה או ארבעה חודשים לאחר הלידה. ברוב המקרים יידרש כחודשיים ימים כדי שבלוטת התריס תחזור לתפקוד תקין, אבל יש מקרים בהם הדבר לא מתרחש ונדרש לטפל בבעיה ההורמונלית. התרחיש ההפוך, של פעילות יתר של בלוטת התריס לאחר הלידה, הוא בהחלט בגדר אפשרות. למעשה, הסיכוי של אישה לסבול מתת פעילות או מפעילות יתר של הבלוטה דומה פחות או יותר.
לצד שאלת מידת הפעילות של הבלוטה, צריך לקחת בחשבון סיכון נוסף: דלקת בבלוטת התריס. מונח זה משמש לתיאור מצב בו ישנה הפרעה בתפקוד הבלוטה כתוצאה ממחל וירלאית. במצב הזה עלול להיות יתר הורמונים שמפיקה בלוטת התריס בדם בשלב ראשון, אבל לאחר מכן תחול ירידה בפעילות הבלוטה עד למצב של תת פעילות. גם כאן ברוב המקרים הבעיה אמורה לחלוף מעצמה כעבור מספר שבועות או חודשים.
חשיבותו של איזון
רוב הנשים לאחר הלידה מניקות את תינוקן. מכאן לא מפתיעה העובדה שנשים עם בעיות בבלוטת התריס חוששות שמא הבעיה שהן סובלות ממנה תשפיע לרעה על התינוק, בעיקר מעבר של ההורמונים לחלב ועקב כך לתינוק בעת ההנקה. יש לציין בהקשר הזה שחלק מהחששות במקום, מכיוון שעודף הורמונים עלול להעביר אותם לחלב ולתינוק, וזה לא בהכרח בריא עבורו.
מן העבר השני של המשוואה, מצב של תת פעילות של בלוטת התריס המביא להורמונים פחותים עלול לגרום לאפקט ההפוך: להקטין את רמת התפקוד של מערכת הפקת החלב בגוף ולהביא לירידה בכמות שלו. כך או כך ברור מדוע יש להשקיע מאמצים כדי ליצור כמה שיותר איזון מהבחינה הזו, ורצוי כמה שיותר מהר.
כיום נהוג להעניק טיפולים הורמונליים כדי להתמודד עם בעיות בבלוטת התריס – בדרך כלל בצורה של כדורים לבליעה – וזוהי שיטת הטיפול הנפוצה גם במקרה של נשים לאחר הלידה. מה שכן, חייבים לוודא כאן באופן מלא שההורמונים הספציפיים שנוטלים הם אכן מותאמים למצבה של האישה בשלב זה של חייה.
רוב ההורמונים בטוחים לשימוש במהלך תקופת ההנקה, אבל כמובן שהנטילה שלהם צריכה לעבור אצל רופא המכיר את מצבה של האישה. חשוב לא פחות לבצע בדיקות מעקב תקופתיות אחר מצב הבלוטה וההורמונים שונים בגוף, מה שיאפשר לדעת האם הטיפול ההורמונלי מסייע וכן את דרגת החומרה של הבעיה ההורמונלית. ייתכן מצב בו יש צורך לשנות תכנית טיפולים כתוצאה מכך.
>
