בלוטת התריס מהווה חלק מהמערכת האנדוקרינית בגוף אשר תפקידה לייצר הורמונים המשתתפים בתהליכים שונים בגוף.
מיקומה של הבלוטה בצוואר ולאור חשיבותם של ההורמונים אשר מיוצרים בה, חוסר איזון בתפקודה עשוי ליצור מגוון של בעיות ותסמונות אשר אחת מהן היא הפרעות שינה אשר לעתים קרובות מלוות בעייפות כרונית.
הקשר בין הפרעות שינה לבלוטת התריס
הפרעות שינה הינן תופעה שכיחה המקיפה 30% מכלל האוכלוסייה בישראל והיא הולכת והופכת לנפוצה עם העלייה בגיל כאשר נשים מגלות נטייה מוגברת לסבול ממנה. הפרעות שינה בקרב מבוגרים מעל גיל 65 מגיעות לשיעור של כ-50%.
הפרעות שינה נגרמות ממגוון סיבות פיזיולוגיות ונפשיות אשר אחת מהן היא חוסר איזון בפעילות בלוטת התריס האחראית על התהליכים המטבוליים בגוף וזאת באמצעות ייצורם של הורמונים מסוג T3 ו-T4. פעילותה של בלוטת התריס עשויה להשפיע ולגרום להפרעות שינה במספר מקרים:
פעילות יתר של בלוטת התריס – מצב זה של עודף פעילות בלוטת התריס עלול להוביל לקשיים בהירדמות ותחושה של נמרצות יתר ועודף אנרגיה. פעילות יתר של הבלוטה גורם לשינה קלה בלבד אשר עלולה להיות מלווה בחלומות בלתי נעימים, הזעה מוגברת ועוד. במידה ומצב זה אינו מטופל עשויה להצטבר עייפות קשה הגורמת לשחיקה ולפגיעה בתפקוד.
תת פעילות של בלוטת התריס – מצב המאופיין בעייפות אשר עשויה להימשך כל היום, כתוצאה מכך נוצרת תשישות אשר משליכה על איכות השינה. מצב של תת פעילות עשוי להיווצר כתוצאה מבעיה בבלוטה עצמה או מבעיה בתפקוד בלוטת יותרת המוח הגורם לתסמינים שונים בהם הפרעות שינה, האטה של קצב הלב, עודף משקל ועוד.
חוסר איזון הורמונלי
מצבים של חוסר איזון בתפקוד בלוטת התריס נוצרים מגורמים שונים הכוללים בעיות אוטואימוניות כגון מחלת השימוטו או הגרייבס או על רקע של בעיות בתפקוד בלוטת התריס או בלוטות אחרות הנכללות במערכת האנדוקרינית כגון בלוטת ההיפותלמוס ובלוטת ההיפופיזה. ברוב המקרים בעיות השינה הינן בגדר תסמין ואין מדובר בבעיה העומדת בפני עצמה כך ישנן תופעות פיזיולוגיות מלבד תפקוד בלוטת התריס אשר יכולות בשכיחות גבוהה לגרום להפרעות שינה:
- חוסר איזון הורמונלי
- כאבים מסוגים שונים
- מצבים רגשיים
אבחון וטיפול
טיפול תרופתי
בעבר אבחון של בעיה בבלוטת התריס התבצע באמצעות מדידת יום הגוף כאשר חום נמוך מעיד על תת פעילות. כיום האבחון מתבצע באמצעות בדיקת דם תוך בדיקת רמתם של הורמוני הבלוטה. הטיפול הקונבנציונלי כולל מתן תחליף סינתטי של הורמון לבותירוקסין המכיל T4 – זוהי צורה בלתי פעילה של ההורמון המיוצר בבלוטת התריס. התרופה גורמת לניוון של הבלוטה מה שיוצר תלות בטיפול באופן קבוע.
תזונה
מלבד טיפול תרופתי ניתן לאזן את פעילות הבלוטה בעזרת שינויים בתזונה הכוללים צריכת ירקות ופירות, דגנים מלאים וקטניות אשר תורמים ומעודדים את ייצור ההורמונים. מזון עשיר בוויטמין B ובסיבים תזונתיים תורם לתפקוד בלוטה כמו גם מזון עשיר ביוד כגון דגי ים ואצות. במקביל מומלץ להימנע מאכילת מזון גויטרוגני הנקשר ליוד בגוף ומונע ממנו מלהשתתף בתפקוד בלוטת התריס.
פעילות גופנית
פעילות גופנית מגבירה את הפרשות הבלוטה וכן את רגישות הרקמות להורמונים. פעילות גופנית הינה בעלת השפעה חיובית להפחתת לחץ ובכך משפעה באופן חיובי על פעילות הבלוטה.
כירורגיה
הטיפול במצבים של פעילות יתר של בלוטת התריס כולל טיפול תרופתי אשר מטרתו להשתלט על המחלה וישנם מקרים בהם נדרשת התערבות כירורגית לכריתת בלוטת התריס במצבים בהם קיימת רגישות לתרופות, לאחר הניתוח נדרש המשך טיפול כתוצאה ממצב של תת פעילות של הבלוטה.
טיפול ביוד
טיפול נפוץ ויעיל הוא טיפול ביוד רדיואקטיבי הניתן דרך הפה.
>
