האם אפילפסיה שפירה אכן עוברת?

אפילפסיה שפירה הידועה בתחום הנוירולוגיה כאפילפסיה רולנדית שפירה היא תסמונת אפילפטית שכיחה המופיעה בעיקר בשלבי הילדות. אצל רוב הסובלים מהתסמונת היא חולפת מעצמה עם הגיל ומפסיקה בגילאי14-18.

ההתקפים האפילפטים מחילים סביב החריץ המרכזי במוח הידוע גם בשם האזור הרקתי הראשי אשר ממוקם סביב החריץ הרולנדי.

מאפיינים

אפילפסיה שפירה מאופיינת בפרכוסים חלקיים הבאים לידי ביטוי בעיוות בפנים, ריור מוגבר וחוסר יכולת לדבר, ההתקפים מתרחשים בדרך כלל בשעות הלילה ללא ביטויים נפשיים. תדירות ההתקפים נמוכה לרוב והסובלים מהתסמונת אינם נפגעים מבחינת אינטליגנציה והתפתחותם רגילה.

האם באמת "שפירה"?

למרות זאת, ישנם מקרים שאינם נדירים בהם חל עיכוב התפתחותי כתוצאה מפרכוסים ביום. על סמך מחקרים ונתונים נמצא כי מי שסובל מ-EEG לא טיפוסי בעל מאפיינים קליניים נמצא בסיכון לפתח בעיות קוגניטיביות והתנהגותיות, על כן עבור חלק מהמאובחנים בתסמונת אין מדובר בבעיה שפירה כפי שסוברים בתחילה. עם זאת, רובם של הילדים מתפתחים באופן תקין וההתקפים חולפים מאליהם עם הגיעם לגיל ההתבגרות.

גורמים

הסברות המרכזיות באשר לגורם לאפילפסיה שפירה מאבחנות פגמים גנטיים כגון זיזים ברקה המרכזית כסיבה לתסמונת. המסלול השפיר וההתרחשויות התלויות בגיל גרמו למומחים לשער כי הלקות הינה תורשתית בתהליך הבשלת המוח.

טיפול

בדרך כלל, בשל אופי המחלה השפיר ותדירות נמוכה של התקפים אין צורך ברוב המקרים בטיפול. במידה והחולה ומשפחתו מעוניינים בכל זאת בטיפול הוא יבוצע באמצעות תרופות אנטי-אפילפטיות כגון קארבאמזפין המהווה תרופת קו ראשון שכיחה, אולם ניתן לטפל בתרופות נוספות בהן ולפוראט, פניטואין ועוד אשר נמצאו כיעילות אף הן. הטיפול עשוי להיות קצר וניתן, כמעט בוודאות להפסיק את נטילת התרופה לאחר שנתיים ללא התקפים וממצאי EEG תקינים.

אפילפסיה שפירה והקשר לבעיות קוגניטיביות

מקובל שלא לטפל באפילפסיה רולנדית שפירה אלא אם תדירות ההתקפים גבוהה או במידה והם ממושכים וכן כאשר קיימת חרדה משפחתית מפני התקף נוסף. במשך השנים אפילפסיה זו נחשבה לשפירה משום שברוב המקרים בגילאים מאוחרים יותר הייתה החלמה מלאה ממנה. בשנים האחרונות הופיעו דיווחים על קשיים בלימודים ובהתנהגות ושכיחות גבוהה של בעיות קשב וריכוז בקרב הסובלים מהתסמונת הן במקרים בהם התרחשו אירועים פרכוסיים והן אם לאו.

על סמך מבחנים נוירופסיכולוגיים אשר נערכו תוך כדי בדיקת EEG, נמצא כי הפעילות המוחית החשמלית הבלתי תקינה גורמת לליקוי קוגניטיבי חולף, לדוגמא זיזים באזור מסוים במוח עלולים לגרום להפרעה בתחום המילולי וליקוי באזור אחר יגרום להפרעה בתחום הלא מילולי.

בנוסף, בשנים האחרונות ישנן עדויות באשר לקשר שבין תדירות ההפרעה החשמלית לבין מידת החומרה של ההפרעה הקוגניטיבית בעיקר בתחומי הזיהוי והמידע השפתי. על סמך מחקרים, קשיים עיבוד השפתי מהווים גורם סיכון לירידה בהישגים האקדמיים.

שפירה או לא? המשך מחקר

בעבר הומלץ על מתן טיפול תרופתי באפילפסיה שפירה רק כאשר מידת חומרת המחלה הייתה גבוהה, כיום המחקרים מוכיחים כי הטיפול האנטי אפילפטי משפר את ממצאי ה-EEG וזאת בנוסף לשיפור ביכולת הקוגניטיבית או בבעיות התנהגותיות ועל כן המומחים נוטים לשקול שינוי במדיניות הטיפול.

מסקנות החוקרים הן כי הקצרים החשמליים עצמם יכולים לפגוע בתפקוד הקוגניטיבי בעת שהמחלה פעילה וכן יש להמשיך ולבדוק האם הליקוי הקוגניטיבי באפילפסיה שפירה חולף מבלי להשאיר שריד.

אולי יעניין אותך גם:

הפלה בכדורים – מתי אסור לקיים הפלה בכדורים?