כאשר אדם חווה התקף אפילפטי, נהוג להפנות אותו לנוירולוג, על מנת שיוכל לקבל הסבר על הגורם להתקף ועל הטיפול הדרוש. מאחר ובדרך כלל האפילפסיה מופיעה לראשונה בילדות ואפילו בינקות, הרי שהמטופלים מופנים לרוב לנוירולוג ילדים.
תפקידו של הנוירולוג בתהליך האבחון הוא בראש ובראשונה לדלות פרטים בנוגע לאופי הפרכוסים מהם סבל המטופל וזאת כיוון שהאופן שבו הפרכוס בא לידי ביטוי, יכול לסייע רבות בכל הקשור לאבחון התסמונת האפילפטית.
את המידע לתופעות ולתרחישים שקרו מקבל הרופא מהורי המטופל, מחברים, בני משפחה, מטפלים או אנשי חינוך שחזו בהתקף, כאשר במקרים מסוימים גם המטופל עצמו יוכל לספק מידע חשוב בנושא.
הפניה לביצוע הבדיקות המתאימות
ישנו מגוון רחב של בדיקות המשמשות לאבחון של אפילפסיה, כאשר מטרתן של הבדיקות היא בראש ובראשונה לאבחן כי אכן מקור התסמינים בתסמונת אפילפטית כזו או אחרת.
לאחר מכן יש לאבחן את סוג התסמונת ובנוסף יש לאבחן את הגורם לאפילפסיה. כך לדוגמה ניתן באמצעות בדיקת EEG לזהות דפוס חשמלי מוחי לא תקין ולשייך אותו לתסמונת אפילפטית מסוימת ובאמצעות בדיקת MRI לזהות מום אנטומי ברקמת המוח הגורם להפרעה בפעילות החשמלית התקינה.
בהקשר הזה תפקידו של הנוירולוג הוא להפנות את הנבדק לביצוע הבדיקות המתאימות והרלוונטיות עבורו, שכן לא תמיד יש לבצע את כל הבדיקות הדרושות. תהליך האבחון יכול להימשך זמן רב יחסית, כשלא אחת יש לבצע בדיקת EEG המשולבת עם צילום וידאו רציף. בדיקה זו יכולה להימשך אף מספר ימים.
תת התמחות באפילפסיה
נוירולוגיה היא התמחות ברפואה, כשלאחר סיום ההתמחות יכולים הרופאים להמשיך וללמוד תת התמחות בנושאים שונים. כך למשל ישנם הבוחרים להתמחות בהפרעות שינה בילדים, אחרים ברפואת כאב ועוד. בנוסף יכולים הנוירולוגים לעבור תת התמחות באפילפסיה, אפילפסיה בילדים וכן תת התמחות בבדיקת EEG.
כאשר מקבלים הפניה לבדיקת נוירולוג לצורך אבחון אפילפסיה, מומלץ מאוד לבחור ברופא העוסק בתחום באופן שוטף, או לכל הפחות ברופא המחזיק בניסיון הרלוונטי. כך לדוגמה מומלץ תמיד לתת עדיפות לנוירולוגים שניהלו מחלקות אפילפסיה או לנוירולוגים שעברו תת התמחות באפילפסיה.
