מחקר חדש מוכיח שאנשים הסובלים מסוכרת מסוג 1 נמצאים בסיכון של כמעט פי שלוש לפתח התקפי אפילפסיה, בהשוואה לאנשים ללא סוכרת. ממצאי המחקר פורסמו במרץ 2016 בכתב העת Diabetologia.
החוקרים סבורים שילדים מתחת לגיל שש הסובלים מסוכרת מסוג 1, נמצאים בסיכון גדול פי שש לפתח אפילפסיה. אך הסיכון הגבוה ביותר לאפילפסיה נראה בקרב ילדים עם סוכרת מסוג 1, שעברו טיפול בבית חולים בשל היפוגליקמיה. ממצאי המחקר מעידים כי הסיכון לאפילפסיה בקרב ילדים אלו היה גבוה פי 16.5.
הקשר בין אפילפסיה לסוכרת
נוירולוגים סבורים שלמרות הסיכון המשמעותי לאפילפסיה, רוב חולי הסוכרת מסוג 1 לא יחוו את ההתקפים.
סוכרת מסוג 1 היא מחלה אוטואימונית הגורמת להרס תאים המייצרים אינסולין בגוף. אינסולין הוא הורמון המשמש לסוכרים במזונות. על מנת להחליף את האינסולין החסר, אנשים הסובלים מסוכרת מסוג 1 חייבים לקבל זריקות יומיות מרובות של אינסולין, או להשתמש במשאבת אינסולין בעלת צינורית דקה המוחדרת מתחת לעור על מנת לספק את האינסולין.
יחד עם זאת, השגת המינון הנכון של אינסולין עשויה להיות משימה מורכבת, המובילה למעט מידי אינסולין ותוצאות של רמות סוכר גבוהות בדם. במשך הזמן, רמות הסוכר הגבוהות בדם עלולות לגרום לנזק חמור לכלי הדם, במיוחד לעיניים, לכליות וללב. עודף אינסולין גבוה מהווה אף הוא סכנה, ואם המצב אינו מטופל הוא עלול לגרום לחוסר הכרה ואף למוות.
עורך המחקר, ד"ר לי צ'ינג צ'ו מבית החולים לילדים באוניברסיטת טאיצ'ונג בטייוואן, בשיתוף עם עמיתיו, חושדים כי מגוון גורמים עשויים להשפיע על הקשר בין אפילפסיה לסוכרת, כולל בעיות במערכת החיסונית, נגעים מוחיים, גורמים גנטיים והפרעות מטבוליות.
החוקרים סבורים שרמות סוכר גבוהות או נמוכות מידי בדם הוכחו כמעוררות התקפים בקרב אנשים מבוגרים.
מחקרים קודמים הראו שסוכרת מסוג 1 בגיל צעיר, המאופיינת ברמות סוכר נמוכות בדם, מהווה גורם סיכון קריטי למומים מוחיים. כשאנשים הסובלים מסוכרת אינם שולטים ברמות הסוכר בדמם, כלי דם זעירים במוח עלולים להיות מושפעים.
מהלך המחקר
לצורך המחקר עקבו המדענים אחר עשרה ילדים עם סוכרת מסוג 1, בגילאי עשר, בעוד שבקבוצת ההשוואה השתתפו ילדים בגילאים ממוצעים של 11, הסובלים מפגיעה מוחית. כל ילד בקבוצת המחקר הותאם לילדים בקבוצת ההשוואה, מבחינת גורמים שונים כגון מין ואזור מגורים.
בקרב הילדים עם הסוכרת נבדק הסיכון לפתח אפילפסיה לאחר שנלקחו בחשבון גורמים שונים העשויים להשפיע על התוצאות.
הממצאים הראו שהסיכויים לחוות התקפי אפילפסיה גבוהים פי 2.84 בהשוואה לקבוצת הילדים ללא סוכרת, אך גם הסיכויים של הילדים בקבוצת המחקר עם המוגבלות השכלית היו גבוהים לפיתוח אפילפסיה.
מסקנות המחקר
עורכי המחקר הודו שהמחקר מאופיין במספר מגבלות כגון העדר נתונים מספיקים אודות הרגלי חיים, אינדקס מסת גוף, פעילות גופנית, מצב סוציו אקונומי והיסטוריה משפחתית.
היעדר מידע זה עשוי היה להטות את התוצאות. ולמרות ממצאי הקשר בין סוכרת מסוג 1 ואפילפסיה, מחברי המחקר הגיעו למסקנה לפיה קיים צורך במחקרים נוספים.
מה שהורים צריכים לעשות על מנת להתמודד עם סוכרת מסוג 1 אצל הילדים, זה להקפיד על השימוש במשאבות אינסולין לניטור מתמשך של גלוקוז, ולהשתמש בטכנולוגיות העדכניות לשליטה הדוקה לטווח הארוך של רמות סוכר בדם.
ראו עוד:
