חוקרים מהאוניברסיטה העברית זיהו מולקולה של מיקרו RNA אשר מונעת התפתחות אפילפסיה ועוויתות אפילפטיות בעכברים.
מקרה אשר התרחש בשנת 1997 בו פונו לבתי החולים מאות ילדים כתוצאה מעוויתות המזכירות התקף אפילפסיה לאחר שצפו בפרק של הסדרה פוקימון במהלכה נחשפו לפרצי אור מהירים הותיר את הרופאים ללא הסבר מדוע הבזקי האור השפיעו רק על חלק מסוים מהילדים בעוד שבפרק צפו מיליוני צופים אשר לא נפגעו כלל. מחקר חדש אשר נערך באוניברסיטה העברית נותן רמז וכיוון באשר לתשובה לשאלה זו.
הפרעה עצבית
אפילפסיה היא הפרעה שכיחה הפוגעת במערכת העצבים ומתאפיינת בעוויתות בלתי נשלטות. התפתחות ההפרעה יכולה לנבוע על רקע גנטי, בשל חשיפה לתרופות או כתוצאה מפגיעה מוחית. הופעה מעוררת את השאלה, מדוע מוחם של רוב האנשים נותר חסין מפני ההשפעות הללו.
מחקר: מקטע RNA מחסן את המוח מפני המחלה
מחקר אשר בוצע במעבדה של חרמונה שורק מהאוניברסיטה העברית בשיתוף אוניברסיטת בן גוריון חשף מנגנון אשר עשוי לשפוך אור ולתת הסבר לשאלה זו. המחקר חשף מנגנון אשר ייתכן כי אחראי לשונות הזו ונותן הסבר ותשובות לחוקרים ולרופאים לגבי מהות ההבדלים בהשפעות הגורמים להתקף אפילפטי בין אנשים שונים. במחקר נחשף מקטע RNA קצר המכונה מיקרו 211RNA- אשר מחסן את המוח ככל הנראה מפני עוויתות אפילפטיות.
מיקרו RNA הן מולקולות קצרות של חומר גנטי המכילות 20-22 בסיסים, מולקולות אלה משועתקות מה-DNA ובעלות יכולת השתקת גנים מסוימים. תהליך זה הינו קריטי בין היתר בדיכוי גידולים סרטניים, אולם לאחרונה מתברר כי כמה מהמולקולות הללו ממלאות תפקיד גם בהפחתת היווצרותן של עוויתות אפילפטיות.
מהלך הניסוי
על מנת לגלות איזו מולקולת מיקרו RNA הינה רלוונטית לאפילפסיה, ביצעו החוקרים סריקה של מאגרי מידע של מיקרו RNA וערכו הצלבה בין שלוש קבוצות של מולקולות אלה. הקבוצה הראשונה כללה מולקולות המשתיקות גנים הנמצאים בצמתים עצביים (סינפסות) בהם מתרחשת תקשורת בין תאי העצב, הקבוצה השנייה התייחסה למולקולות הנמצאות ברמה גבוהה באזור המוח הקדמי בו מתרחשות העוויתות האפילפטיות והשלישית כללה מולקולות אשר מתרחש בהן שינוי ברמת הביטוי שלהן בעת שמזריקים חומר מעורר עוויתות הקרוי פילוקרפין.
בצורה זו זוהו שלושה סוגים של מיקרו RNA אשר נמצאו כרלוונטיים וכן נמצא כי כמותו של מיקרו-211RNA יורדת בהיפוקמפוס כאשר הזריקו לעכבר פילוקרפין. המשך המחקר כלל פיתוח של עכבר מהונדס גנטית אשר מייצר כמות גבוהה של מיקרו-211RNA ובעזרת ההנדסה הגנטית התאפשר לחוקרים להפחית בהדרגה את כמויות המיקרו RNA באמצעות מתן אנטיביוטיקה. ככל שהתארך הטיפול, כך כמויות המיקרו RNA ירדו.
ירידה ברמת המיקרו RNA כגורם סיכון לאפילפסיה
לאחר טיפול של ארבעה ימים במהלכו חלה הפחתה ברמת המיקרו- 211RNAעד לרמה ממוצעת של עכבר נורמלי, החלה הופעת עוויתות ספונטניות אשר על פי החוקרים נובעת מהירידה ברמת המיקרו-211RNA אשר גרמה להפחתת הסף הדרוש ליצירת עוויתות. בניסוי בו בוצעה השתקה של אותה מולקולת RNA חלו שינויים בגנים הקשורים לפעילות המוליך אצטילכולין ונרשמה עלייה בקולטנים שלו הגורמים תוך השפעה מעוררת אשר ככל הנראה אחראית להתפתחות עוויתות בעקבות הזרקת פילוקרפין.
מבט לעתיד: תקווה לכיוון טיפולי חדש באפילפסיה
לדברי צוות המחקר, הבנת המעורבות והשפעת המיקרו-211RNA על התפתחות העוויתות עשויה לסייע וליצור כיוונים חדשים באבחון אפילפסיה וטיפול בה. על סמך המחקר והניסוי ישנה תקווה כי המדענים יוכלו לפתח טיפולים פוטנציאליים חדשים ויעילים המבוססים על העלאה מלאכותית של רמת מולקולת המיקרו-RNA במוחם של החולים באופן שיהיה ישים גם בבני אדם ולא רק בעכברים.
