אבחון אפליפסיה

השלב הראשון באבחון אפילפסיה נוגע להתקף שהוביל את המטופל לפנות לאבחון. מאחר ובדרך כלל המטופל לא נמצא בהכרה במהלך ההתקף, את המידע יהיה צריך לקבל הרופא מהסובבים את המטופל בזמן ההתקף.

עם זאת, ייתכן שהמטופל יוכל לספר פרטים מסוימים בנוגע למה שאירע לפני תחילת ההתקף וסמוך מאוד לסיום ההתקף. כך לדוגמה יוכל לספר האם נחשף לגירוי מסוים סמוך לפרוץ ההתקף בדגש על גירוי קלאסי להתקפי אפילפסיה כמו לדוגמה הבזקי אורות מהירים. כל עוד המטופל לא איבד את ההכרה במהלך ההתקף, ניתן יהיה כמובן גם לשאול אותו מה בדיוק הרגיש במהלכו.

בדיקת EEG

הבדיקה המתבקשת לאחר התקף החשוד כהתקף אפילפסיה נקראת EEG. בדיקה זו מבוצעת על ידי הצמדת עשרים אלקטרודות לקרקפת של המטופל ומאפשרת לנתח את דפוסי הפעילות החשמלית המוחית. אמנם ההפרעה בפעילות החשמלית תורגש בעיקר במהלך ההתקף, אך אם מדובר בהתקף אפילפסיה, לרוב ניתן יהיה להבחין בפעילות חשמלית לא תקינה גם לאחר סיום ההתקף. במקרים מסוימים הבדיקה תבוצע לאחר שימנעו מהמטופל שינה למשך זמן מסוים או לאחר שייחשף להבזקי אורות.

במקרים מסוימים יופנה המטופל לביצוע בדיקת EEG בשילוב עם צילום וידאו. בדיקה זו מבוצעת במשך מספר ימים במהלכם המטופל מחובר לאלקטרודות ומצולם בווידאו באופן רציף. הבדיקה מאפשרת לקבל מידע בנוגע לדפוסי הפעילות החשמלית המוחית בשגרה ובזמן התקף ובנוסף לקבל מידע בנוגע להסתמנות הקלינית של ההתקפים. על מנת להשרות התקף במהלך הבדיקה המינון התרופתי יופחת בהדרגה.

בדיקות הדמיה

בדיקת הדמיה כמו לדוגמה MRI או בדיקת CT יוכלו לספק מידע לגבי המבנה האנטומי של המוח. בבדיקות אלו ניתן יהיה לשלול למשל גידול מוחי שעשוי להסביר את ההתקפים, דימום מוחי או רקמת צלקת במוח. כמו כן ישנן בדיקות הדמיה שונות המאפשרות להדגים את הפרפוזיה המוחית בזמן התקף ובין ההתקפים כמו לדוגמה PET CT מוח המאפשרת לכמת את המטבוליזם המוחי באמצעות הזרקה של פלודיאוקסיגלוקוז.

ישנה גם בדיקת הדמיה המשולבת עם בדיקת EEG. בדיקה זו הנקראת EEG-fMRI, משלבת בין סריקה תפקודית של המוח לבין רישום סימולטני של הפעילות החשמלית של המוח. בשונה מבדיקת MRI מבני, בבדיקת fMRI מודדים את הפעילות המטבולית וההמודינמית של המוח.

בדיקות נוספות לאבחון אפליפסיה

ישנו מגוון רחב של בדיקות לאבחון אפילפסיה הנמצאות בשימוש במקרים ספציפיים. כך לדוגמה אם לא ניתן היה לאתר את המיקום המדויק של המוקד האפילפטי במוח באמצעות הבדיקות הלא פולשניות, ניתן יהיה לבצע בדיקת EEG פולשנית. בדיקה זו מבוצעת במקרים בהם שוקלים להתערב באופן כירורגי ולכן יש לאתר במדויק את המיקום של המוקד האפילפטי.

בדיקה נוספת המשמשת לאיתור המוקד האפילפטי היא בדיקת NIRS (ראשי התיבות של Near Infrared Spectroscopy). בדיקה זו מבוססת על מדידת השינוי בריכוזי ההמוגלובין המחומצן בקליפת המוח, שכן צריכת החמצן בתאי המוח הממוקמים במוקד האפילפטי מוגברת. כמו כן במקרים מסוימים ניתן יהיה לאתר במדויק את המוקד האפילפטי באמצעות בדיקת MEG (מגנטואנצפלוגרפיה), המודדת את השינויים בשדה המגנטי של קליפת המוח ולא את הפעילות החשמלית וזאת בשונה מבדיקת EEG.

סיווג של ההתקפים האפילפטיים

לפי נייר העמדה שפרסמה הליגה הבינלאומית למניעת אפילפסיה (ILAE), ניתן לחלק את כל סוגי ההתקפים האפילפטיים לשלוש קבוצות להלן:

• התקפים כלליים – המיקום שבו מתחיל ההתקף במוח יכול להשתנות בין ההתקפים, אבל הפעילות האפילפטית הלא תקינה מערבת באופן מידי רשתות מוחיות הממוקמות על פני שתי ההמיספרות. ישנם כמה סוגים של התקפים כלליים: אטוניים, טוניים, מיוקלוניים, אבסנס וטונים קלוניים.
• התקפים פוקאליים – התקפים אלו מתחילים ברשתות המוגבלות להמיספרה אחת בלבד ולכן כשמדובר בהתקפים פוקאליים מאותו הסוג, מיקום ההתחלה שלהם יהיה זהה. את ההתקפים הפוקאליים מחלקים למספר תתי סוגים בהתאם למידת השינוי במצב ההכרה ולביטוי הקליני הבסיסי של ההתקף (ויזואלי, סנסורי, אוטונומי, אודיטורי ועוד).
• Epileptic Spasms– זהו סוג נפרד של התקפים. ישנם התקפים מסוג זה שהינם בעלי מאפיינים כלליים, במקרים מסוימים יהיו להם מאפיינים פוקאליים וכן ישנם התקפים מסוג זה המחזיקים במאפיינים פוקאליים וכלליים במקביל.

סיווג של תסמונות אפילפטיות

אפיון ההתקפים האפילפטיים מסייע להגדיר את סוג התסמונת שבה לוקה המטופל. לפי שיטת סיווג החדשה, לא מתייחסים עוד לתסמונות אפילפטיות כלליות ופוקאליות. כיום נהוג לסווג את התסמונות השונות תוך התייחסות לגיל ההופעה, השינויים שנרשמו ב- EEG, סוג ההתקפים והאטיולוגיה. את האטיולוגיה נהוג לסווג באופן הבא:

• אפילפסיה גנטית – ניתן לאבחן אפילפסיה גנטית גם אם הפגם הגנטי אינו ידוע אלא רק משוער בהסתמך על שכיחות גבוהה יחסית בתוך המשפחה.
• אפילפסיה מטבולית/מבנית – בעבר קבוצה זו נקראה אפילפסיה תסמינית או סימפטומטית. הפגיעה יכולה להיות תוצאה של זיהום מוחי, שבץ, טראומה מוחית, גידול מוחי או למשל הפרעה התפתחותית של המוח.

אפילפסיה מסיבה שאינה ידועה – סוג זה של אפילפסיה נקרא בעבר אפילפסיה קריפטוגנית. הכוונה היא לאפילפסיה שלא ניתן לגלות את האטיולוגיה שלה בשל המגבלות הטכנולוגיות הקיימות