פעילות יתר של בלוטת התריס

פעילות יתר של בלוטת התריס היא מצב שבא לידי ביטוי בהפרשה עודפת של הורמונים מבלוטת התריס. פתולוגיה זו נחשבת לשכיחה יחסית, כשבנשים היא שכיחה יותר מאשר בגברים: פעילות יתר של בלוטת התריס מופיעה בכשני אחוז מהנשים ובכחמישית האחוז בגברים.

מה הם הגורמים לפעילות יתר של בלוטת התריס?

את הגורמים שעשויים להוביל לפעילות יתר של בלוטת התריס, נהוג לחלק לשתי קבוצות מרכזיות להלן:

• ייצור עודף של הורמונים בבלוטה – מצב זה עשוי להימשך הרבה מאוד זמן ללא טיפול ולרוב כדי שרמת ההורמונים תחזור להיות בטווח הנורמה, נדרשת התערבות טיפולית. הסיבה השכיחה ביותר שגורמת לייצור מוגבר של הורמוני בלוטת התריס היא מחלת גרייבס. במחלה זו נוצרים נוגדנים המפעילים את הקולטנים של הבלוטה ל-TSH. במצב תקין, כאשר ישנו צורך בהפרשה מוגברת של הורמוני בלוטת התריס, בלוטת יותרת המוח מפרישה הורמון הנקרא TSH, הנקשר לקולטנים של בלוטת התריס, שבתגובה מפרישה הורמונים. גירוי הקולטנים על ידי הנוגדנים העצמוניים, מוביל לייצור מוגבר של הורמונים שלא לצורך.
• דלקת בבלוטת התריס – בניגוד למקרים שבהם מקור הבעיה בייצור עודף של הורמונים בבלוטת התריס, במקרה הזה, הפתולוגיה מוגבלת בזמן. זאת כיוון שישנו מאגר מוגבל של הורמונים שיכולים להישפך לזרם הדם מהבלוטה. בהתאם לכך, לאחר שמאגר ההורמונים מתרוקן, ניתן לראות ירידה של רמת ההורמונים בדם.

מה הם התסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס?

ישנו מגוון רחב ביותר של תסמינים שבהם יכולה ההפרעה ההורמונלית לבוא לידי ביטוי ורוב התסמינים אינם ספציפיים. לפיכך אבחון ההפרעה לא מבוסס בעיקרו על ההסתמנות הקלינית. להלן התסמינים העיקריים האופייניים לפעילות יתר של בלוטת התריס:

• אובדן משקל לא רצוני, גם אם אין שינוי בצריכת מזון ולעתים גם אם צריכת המזון מוגברת. זאת כיוון שהורמוני הבלוטה משפיעים בין היתר על קצב המטבוליזם.
• שינויי דופק, כשבעיקר מדובר על דופק מהיר: בקרב הסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס, שכיח למדוד דופק של מעל 100 פעימות בדקה ולא אחת ניתן לאבחן אף פלפיטציות (הלמות לב) או אריתמיות (קצב לב לא סדיר).
• נשירת שיער מוגברת ושיער דק ושביר.
• קשיי ריכוז ובעיות זיכרון.
• הגדלה של בלוטת התריס, המתייצגת כנפיחות בבסיס הצוואר.
• שינויים ביציאות, בדגש על תדירות יציאות מוגברת.
• הפרעות במחזור החודשי
• הזעה מוגברת.
• רעד עדין (בעיקר בידיים).
• עצבנות, חרדה ורגזנות.
• חולשת שרירים.
• הפרעות שינה.

בגילאים מבוגרים ייתכן שהפעילות המוגברת לא תבוא לידי ביטוי בכל התסמינים שנזכרו לעיל ותתבטא בעיקר בירידה במשקל ובעייפות כרונית. כמו כן אם הפעילות המוגברת של בלוטת התריס היא תוצאה של מחלת גרייבס, ייתכנו תסמינים נוספים, המופיעים בכרבע מהחולים.

תסמינים אלו כוללים אובדן ראיה על רקע לחץ על עצב הראייה, כפל ראייה, רגישות לאור, עיניים מודלקות או אדומות, עפעפיים נפוחים, כאבי עיניים, תחושת לחץ בעיניים, תחושה של גוף זר בעיניים ועיניים בולטות.

כיצד מאבחנים פעילות יתר של בלוטת התריס?

פעילות יתר של בלוטת התריס ניתן לאבחן יחסית בקלות, באמצעות בדיקות דם מתאימות. אם מדובר ביתר פעילות תת קלינית, תוצאות הבדיקות יצביעו על רמה תקינה של הורמוני הבלוטה ורמה נמוכה של TSH. במקרים שבהם ההפרעה גלויה, יופיע שילוב של רמה גבוהה של הורמוני הבלוטה עם רמה נמוכה עד אפסית של TSH.

את הגורם לפעילות המוגברת, מאבחנים על ידי בירור ההיסטוריה הרפואית, ביצוע בדיקה גופנית ובדיקה למיפוי בלוטת התריס. כך לדוגמה יש לברר האם המטופל נחשף לתרופות שעשויות לגרום לפעילות מוגברת של בלוטת התריס או לחומרים כאלו ואחרים המכילים יוד וכן יש לברר האם המטופלת לאחר לידה.

במסגרת הבדיקה הגופנית יש לחפש סימנים לדלקת עיניים, למדוד את חום הגוף של המטופל ולשלול או לאשר רגישות וכאבים בצוואר התחתון. מיפוי הבלוטה באמצעות טכנציום, מאפשר לרופא לבצע אבחנה מבדלת בין אדנומה טוקסית, מחלת גרייבס, זפק רב קשרי טוקסי או דלקת בבלוטה.

כיצד מטפלים בפעילות יתר של בלוטת התריס?

לא תמיד יש לתת טיפול לסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס, שכן לא אחת ניתן בהחלט להסתפק במעקב בלבד. יחד עם זאת, ברוב המקרים אין מנוס מלהעניק טיפול.

ההחלטה בנוגע למידת הכדאיות של הטיפול מבוססת בין היתר על מידת החומרה של התסמינים, הגורם להפרעה, גודל הבלוטה, מחלות נלוות, גיל המטופל ועוד. מטרת הטיפול היא לאזן את רמת ההורמונים, מבלי להוביל לתת פעילות של הבלוטה.

• חוסמי בטא – חוסמי בטא משמשים לטיפול בסימפטומים שונים של פעילות יתר של בלוטת התריס, אך מהווים טיפול תסמיני בלבד. הכוונה היא לכך שאינם מטפלים בשורש הבעיה ולכן כשמגיעים לאיזון הורמונלי, ניתן להפסיק ליטול חוסמי בטא. בין היתר חוסמי בטא משמשים לטיפול בעצבנות, בדפיקות הלב המואצות, ברעד בידיים ובאי הסבילות לחום. לרוב ניתן יהיה להמשיך ליטול חוסמי בטא כל עוד רמת ההורמונים שמפרישה הבלוטה, מעל הנורמה.
• Antithyroid Drugs– ישנן תרופות הנוגדות את הפעילות של בלוטת התריס, על ידי כך שהן פוגעות בתהליך הייצור של הורמוני הבלוטה. בעיקר מדובר על מתימזול ופרופיל-תיואורציל (PTU). מתימזול משמשת לטיפול בנשים שאינן הרות ואילו PTU מתאימה לנשים לקראת הריון או נשים הרות.
• יוד רדיואקטיבי – אם הפעילות המוגברת היא תוצאה של זפק רב-קשרי טוקסי או אדנומה טוקסית, טיפול הבחירה הוא יוד רדיואקטיבי, הנקלט באזור הפעיל והורס אותו. מדובר בטיפול בטוח, יעיל וזול, הניתן באופן חד פעמי, אם כי על המטופל להימצא בבידוד מספר ימים, בזמן שהחומר עוזב את הגוף. טיפול נוסף לפעילות יתר, כולל הסרה כירורגית של הבלוטה.

>