מגזין סרטן

פעילות יתר של בלוטת התריס

פעילות יתר של בלוטת התריספעילות יתר של בלוטת התריס היא מצב שבא לידי ביטוי בהפרשה עודפת של הורמונים מבלוטת התריס. פתולוגיה זו נחשבת לשכיחה יחסית, כשבנשים היא שכיחה יותר מאשר בגברים: פעילות יתר של בלוטת התריס מופיעה בכשני אחוז מהנשים ובכחמישית האחוז בגברים.

מה הם הגורמים לפעילות יתר של בלוטת התריס?

את הגורמים שעשויים להוביל לפעילות יתר של בלוטת התריס, נהוג לחלק לשתי קבוצות מרכזיות להלן:

מה הם התסמינים של פעילות יתר של בלוטת התריס?

ישנו מגוון רחב ביותר של תסמינים שבהם יכולה ההפרעה ההורמונלית לבוא לידי ביטוי ורוב התסמינים אינם ספציפיים. לפיכך אבחון ההפרעה לא מבוסס בעיקרו על ההסתמנות הקלינית. להלן התסמינים העיקריים האופייניים לפעילות יתר של בלוטת התריס:

בגילאים מבוגרים ייתכן שהפעילות המוגברת לא תבוא לידי ביטוי בכל התסמינים שנזכרו לעיל ותתבטא בעיקר בירידה במשקל ובעייפות כרונית. כמו כן אם הפעילות המוגברת של בלוטת התריס היא תוצאה של מחלת גרייבס, ייתכנו תסמינים נוספים, המופיעים בכרבע מהחולים.

תסמינים אלו כוללים אובדן ראיה על רקע לחץ על עצב הראייה, כפל ראייה, רגישות לאור, עיניים מודלקות או אדומות, עפעפיים נפוחים, כאבי עיניים, תחושת לחץ בעיניים, תחושה של גוף זר בעיניים ועיניים בולטות.

כיצד מאבחנים פעילות יתר של בלוטת התריס?

פעילות יתר של בלוטת התריס ניתן לאבחן יחסית בקלות, באמצעות בדיקות דם מתאימות. אם מדובר ביתר פעילות תת קלינית, תוצאות הבדיקות יצביעו על רמה תקינה של הורמוני הבלוטה ורמה נמוכה של TSH. במקרים שבהם ההפרעה גלויה, יופיע שילוב של רמה גבוהה של הורמוני הבלוטה עם רמה נמוכה עד אפסית של TSH.

את הגורם לפעילות המוגברת, מאבחנים על ידי בירור ההיסטוריה הרפואית, ביצוע בדיקה גופנית ובדיקה למיפוי בלוטת התריס. כך לדוגמה יש לברר האם המטופל נחשף לתרופות שעשויות לגרום לפעילות מוגברת של בלוטת התריס או לחומרים כאלו ואחרים המכילים יוד וכן יש לברר האם המטופלת לאחר לידה.

במסגרת הבדיקה הגופנית יש לחפש סימנים לדלקת עיניים, למדוד את חום הגוף של המטופל ולשלול או לאשר רגישות וכאבים בצוואר התחתון. מיפוי הבלוטה באמצעות טכנציום, מאפשר לרופא לבצע אבחנה מבדלת בין אדנומה טוקסית, מחלת גרייבס, זפק רב קשרי טוקסי או דלקת בבלוטה.

כיצד מטפלים בפעילות יתר של בלוטת התריס?

לא תמיד יש לתת טיפול לסובלים מפעילות יתר של בלוטת התריס, שכן לא אחת ניתן בהחלט להסתפק במעקב בלבד. יחד עם זאת, ברוב המקרים אין מנוס מלהעניק טיפול.

ההחלטה בנוגע למידת הכדאיות של הטיפול מבוססת בין היתר על מידת החומרה של התסמינים, הגורם להפרעה, גודל הבלוטה, מחלות נלוות, גיל המטופל ועוד. מטרת הטיפול היא לאזן את רמת ההורמונים, מבלי להוביל לתת פעילות של הבלוטה.

>

Exit mobile version