ת
ת פעילות של בלוטת התריס היא ההפרעה ההורמונלית השכיחה ביותר ומהווה את הגורם השני בשכיחותו המוביל מטופלים לפנות לייעוץ הורמונלי (הגורם הראשון הוא מחלת הסוכרת).
התסמינים של ההפרעה כוללים בין היתר רגישות לקור, זפקת, תשישות ועצירות. לרוב הטיפול הוא פרמקולוגי (תרופתי), כשמטרת הטיפול היא לייצב את רמת ההורמונים שמייצרת הבלוטה בדם.
נהוג להבחין בין תת פעילות גלויה לבין תת פעילות תת קלינית: תת פעילות גלויה מהווה הגדרת מטריה לכל המקרים שבהם ניתן למדוד רמה מוגברת של TSH ורמה נמוכה של תירוקסין ואילו תת פעילות תת קלינית, מאגדת מקרים שבהם רמת התירוקסין בתחום הנורמה בזמן שרמת ה-TSH גבוהה. בדרך כלל הפרעה תת קלינית, נוטה להתקדם ולהפוך לתת פעילות גלויה.
תת פעילות ראשונית, שניונית ושלישונית
המקור לפעילות המופחתת של בלוטת התריס יכול להיות ראשוני, כלומר לנבוע כתוצאה מבעיה בבלוטת התריס עצמה, אך בהחלט ייתכן שמקור הבעיה יהיה בהפרעה שהתפתחה בתפקוד של בלוטת יותרת המוח. בלוטת יותרת המוח אחראית בין היתר להפריש הורמון הנקרא TSH או הורמון ממריץ בלוטת התריס, שתפקידו לגרום לבלוטת התריס להפריש תירוקסין או T4. במקרים שבהם מאובחנת הבעיה בבלוטת יותרת המוח, מוגדרת תת הפעילות, כתת פעילות שניוניות.
בנוסף, תת פעילות של בלוטת התריס יכולה לנבוע כתוצאה מבעיה בהיפותלמוס. ההיפותלמוס הוא אזור קטן במוח, שבין תפקידיו הרבים, אחראי להפרשת הורמון הנקרא TRH. כשהורמון זה, הנקרא גם הורמון משחרר תירוטרופין, מגיע לבלוטת יותרת המוח, בתגובה לגירוי, היא מפרישה TSH.
מה הם הגורמים לתת פעילות של בלוטת התריס?
להלן מספר גורמים אפשריים לתת פעילות של בלוטת התריס:
- מחלת השימוטו – מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים הגורמים לכך שמערכת החיסון תתקוף את הבלוטה. הסובלים ממחלה זו מפתחים דלקת בבלוטה התריס, המובילה להרס הדרגתי שלה. מחלת השימוטו שכיחה בנשים פי 8-5 משהיא שכיחה בגברים ושכיחותה עולה עם הגיל. בדרך כלל המחלה גורמת להרס מוחלט של הבלוטה, אם כי ישנם תיאורי מקרה של חולים שנהנו מהפוגה ממושכת.
- סיבות יאטרוגניות (טיפולניות) – תת פעילות של בלוטת התריס מתפתחת תוך שבועיים עד ארבעה שבועות לאחר ניתוח להסרת בלוטת התריס, המבוצע כטיפול לגידול סרטני בבלוטה. תופעה זו מופיעה גם לאחר כריתה תת-שלמה של הבלוטה, המבוצעת בין היתר כטיפול במחלת גרייבס, אם כי לאחר כריתה תת-שלמה, צפויים לחלוף מספר חודשים עד להתפתחות של תת פעילות של בלוטת התריס ואפילו שנה שלמה. תת פעילות יכולה להתפתח גם לאחר טיפולים אחרים בבלוטת התריס עצמה או באזורים סמוכים. כך לדוגמה ישנם חולי סרטן הסובלים מגידולי ראש-צוואר, המפתחים תת פעילות של בלוטת התריס לאחר סדרת הקרנות לראש ולצוואר.
- טיפול תרופתי – ישנו מגוון רחב ביותר של תרופות שיכולות לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס וישנה שורה ארוכה של מנגנונים שבהם יכולות התרופות השונות להשפיע על תפקוד הבלוטה. אי לכך, כאשר מאבחנים תת פעילות של בלוטת התריס, יש לערוך בירור יסודי בנוגע לסוגי התרופות שנוטל המטופל. בין היתר עלולות לגרום לתת פעילות של בלוטת התריס תרופות ממשפחת הגלוקוקורטיקואידים, האופיאטים ועוד.
- בעיות בבלוטת יותרת המוח – בעיות שונות בבלוטת יותרת המוח, עשויות לגרום לירידה בהפרשה של TSH וכתוצאה מכך להוביל לירידה בהפרשת הורמוני בלוטת התריס. לכך יכולים לגרום למשל גידולים היוצרים לחץ על בלוטת יותרת המוח כמו אדנומה בבלוטת יותרת המוח וכן עלול להיווצר נמק בבלוטת יותרת המוח, המתפתח בנשים מסוימות לאחר לידה. תת פעילות של בלוטת התריס על רקע הפרעה בהיפותלמוס נחשבת לנדירה יחסית וברוב המקרים נגרמת כתוצאה מגידולים.
מה הם התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס?
התסמינים של תת פעילות של בלוטת התריס כוללים בין היתר עלייה במשקל או חוסר יכולת לרדת במשקל, למרות הקפדה על משטר דיאטטי ושגרת אימוני כושר, עצירות, אי סבילות לקור, יובש בעור, תשישות, אי סדירות של המחזור החודשי, הפרעות ריכוז, כאבי שרירים, דופק איטי, יתר לחץ דם וזפקת.
הואיל וההסתמנות הקלינית של תת פעילות של בלוטת התריס סובייקטיבית מאוד, לא ניתן לבסס את האבחנה על התסמינים בלבד. בנוסף, התלונות שאיתן מגיעים הלוקים בבעיה זו, שכיחות מאוד בחברה המערבית, בדגש על תסמינים כמו תשישות, עייפות, חולשה ועלייה במשקל. מעבר לזה, תסמינים נוספים רבים, מהווים תסמינים השכיחים בקרב האוכלוסייה הקשישה והכוונה היא למשל לעצירות, יובש בעור, הפרעות זיכרון ועוד. אי לכך, ישנה המלצה לבצע בדיקות סקר לתת פעילות של בלוטת התריס לאחר גיל 60.
כיצד מאבחנים תת פעילות של בלוטת התריס?
לרוב בדיקת הסקר הראשונה תכלול מדידה של רמת ההורמוןTSH בדם. זאת כיוון שבחלק ניכר מהמקרים, מקור הבעיה בבלוטת התריס עצמה ובמקרים האלה, ניתן יהיה לראות רמה מוגברת של TSH בדם. אם אכן ישנה רמה מוגברת של TSH, ממשיכים בבירור של רמות התירוקסין החופשי. יש כמובן להתייחס לגורמי סיכון מסוימים, הכוללים שימוש בתרופות המשפיעות על תפקוד הבלוטה, לידה, תסמינים נוספים כמו כאבי ראש שעשויים להצביע על גידול מוחי ועוד. בהתאם לצורך, תבוצע בדיקה לבירור נוכחות של נוגדנים שייתכן שפוגעים בתפקוד הבלוטה.
כיצד מטפלים בתת פעילות של בלוטת התריס?
הטיפול בתת פעילות של בלוטת התריס מבוסס על מתן תרופה בשם Levothyroxine. המינון המתאים לסובלים מתת פעילות גלויה הוא 1.6 מק"ג לק"ג ליום, אך אם מדובר על תת פעילות לאחר כריתה שלמה של הבלוטה, המינון המקובל הוא 2.2-2 מק"ג לק"ג ליום. לאורך הטיפול יש להמשיך לנטר את רמות ה-TSH בדם ולהתאים את המינון התרופתי בהתאם לתוצאות הבדיקות, אחת למספר שבועות.
>
