העור
העור, האיבר הגדול בגוף, מורכב משלוש שכבות עיקריות. השכבה התחתונה, היפודרמיס, מורכבת בעיקר משומן ורקמת חיבור. השכבה האמצעית, הדרמיס, בנויה מתאי רקמת חיבור (פיברובלסטים) עם תאים אחרים בתוך ים של סיבי קולגן, אלסטין, וחומרים נוספים.
השכבה העליונה ביותר היא שכבת האפידרמיס. שכבה זו בנויה מתאים הקשורים זה לזה בחוזקה, ונקראים קרטינוציטים. הקרטינוציטים מסודרים במספר שכבות, ובמהלך התפתחותם הם עולים כלפי מעלה בין השכבות השונות, מאבדים את האברונים שבתוכם, ומתמלאים בחלבון הקרטין.
בין התאים בשכבת הבסיס של האפידרמיס נמצאים מלנוציטים שמייצרים מלנין – פיגמנט המעניק לעור את צבעו.
סוגים עיקריים של סרטן העור
מלבד מלנומה, קיימים שני סוגים עיקריים של גידולים בעור. גידול של התאים הקשקשיים (squamous cell carcinoma), וגידול של תאי הבסיס (basal cell carcinoma). גידולים אלו שונים בתאי המקור שלהם, בהתנהגותם הקלינית, ובטיפול הניתן להם.
סרטן של תאי הבסיס הוא הסוג הנפוץ יותר של גידול ממאיר בעור. הוא מופיע בעיקר באזורים שחשופים לשמש, בייחוד בפנים. גידול זה שולח גרורות לעיתים נדירות בלבד. סרטן של תאי הבסיס, כנרמז משמו, מתפתח מהתאים הבסיסים ביותר (בזאליים) שבשכבת האפידרמיס.
סרטן של התאים הקשקשיים מתפתח דווקא מהתאים בשכבות הגבוהות יותר שבאפידרמיס. הוא שכיח פחות מסרטן של תאי הבסיס, אבל נוטה לשלוח גרורות בשכיחות גבוהה בהרבה.
גידולים המופיעים בשפה התחתונה של הפה, באוזן, בריריות ובתוך אזורים מצולקים שולחים גרורות באחוזים גבוהים יותר, ולכן מעידים על פרוגנוזה טובה פחות. שכיחותו של סרטן העור לסוגי והשונים עלתה באופן דרמטי בעשר האחרון.
גורמי סיכון
גורמי סיכון לסרטן של תאי הבסיס כוללים חשיפה מוגברת לקרינה אולטרא סגולה (UV), חשיפה לארסניק, וחשיפה לקרינה מיינת.
גורמי סיכון לסרטן של התאים הקשקשיים כוללים גם כן חשיפה לקרינה אולטרה סגולה, כוויה או צלקת שגורמת לפגיעה בעור באזור בו מתפתח הסרטן, וחשיפה לרעלים שונים. נגע פרה- סרטני שיכול להתפתח לסרטן של התאים הקשקשיים נקרא Actinic keratosis.
שכיחות גבוהה יותר של סרטן העור נמצאה גם אצל חולים הנמצאים במצב אימונוסופרסיבי (דיכוי מערכת החיסון), כמו למשל לאחר השתלת איברים או במחלת האיידס. טיפול לאחר השתלה מעלה במיוחד את הסיכון לסרטן של התאים הקשקשיים.
מספר גורמים גנטיים מעלים את הסיכון לסרטן העור: לבקנות (albinism), קסרודרמה פיגמנטוזום (מחלה עם בעיה בתיקון נזקי DNA), ועוד.
סימפטומים לסרטן העור
ברוב המקרים, גידולים של סרטן העור אינם סימפטומטים, ולא מלווים בסימנים אצל החולה. לעיתים מופיע כיב שמאחר מאוד לעבור ריפוי, דימום מהנגע או כאב, אבל אלו מופיעים ברוב המקרים במחלה שנמצאת בשלב מתקדם באופן יחסי, ולא בנגעים ראשוניים.
טיפול
הטיפול שונה בין שני הסוגים של סרטן העור. סרטן של תאי הבסיס קל יחסית לטיפול, וגורם למותו של החולה לעיתים נדירות בלבד. הטיפול כולל הסרה של הנגע הממאיר באופן כירורגי, או בשיטות אחרות. מכיוון שסרטן של תאי הבסיס מפתח גרורות לעיתים נדירות מאוד, ברוב המקרים הסרה מקומית תביא להחלמה מלאה, ללא תאים ממאירים שייוותרו בגוף.
לפעמים מוספים לטיפול, כתלות בגידול ובמאפייניו, טיפול מקומי בכימותרפיה (5-FU), וטיפול מקומי בתרופות המשפיעות על מערכת החיסון.
בסרטן של התאים הקשקשיים הטיפול מסובך יותר, ותלוי בשאלת הימצאותן של גרורות. במידה ואין גרורות, והנגע ממוקם בגוף, הטיפול כולל הסרה מקומית של הגידול הממאיר, קרינה וניתוח בשם mohs micrographic surgery, שבוחן את הרקמה שמוסרת בניתוח במיקרוסקופ תוך כדי ביצוע התהליך הכירורגי, ומבצע תיקונים במידת הצורך. שיטה זו משמשת גם בטיפול בסרטן של תאי הבסיס.
כאשר נמצאות גרורות, הטיפול מבוסס על כריתה של הנגע הראשוני ושל בלוטות לימפה נגועות והקרנות. טיפול תרופתי כולל חומצה רטינואידית ואינטרפרון אלפא. לעיתים מטפלים בחולים כטיפול תומך בכימותרפיה המשלבת cisplatin.
מניעת סרטן העור
כדי למנוע התפתחות של סרטן העור יש להפחית ככל הניתן חשיפה לשמש וקרינה אולטרא סגולה. כדאי ללבוש בגדים המגנים מפני השמש ולמרוח מסנני קרינה על אזורים חשופים בגוף. כדאי להימנע משהיות ממושכות בשמש בשעות הצהריים (מ– 10:00 עד 14:00).
גידולים בשלבים ראשוניים או פרה-ממאירים צריכים להיות מטופלים כראוי, מוקדם ככל הניתן. בחולים אחדים בלבד, עם סיכון מוגבר ביותר לגידולים ממאירים, מומלץ טיפול מונע ברטינואידים.
ראו גם:
ירידה מעודדת במקרי סרטן העור בישראל
תרופות לסרטן עור מסוג מלנומה נכנסו לסל התרופות
>