כל ילד עשוי להגיב בצורה שונה ואינדיבידואלית כאשר ייווכח לדעת כי אחד מהוריו סובל ממחלת הסרטן. ישנו מגוון רחב ביותר של גורמים הקובעים כיצד יגיב הילד לחדשות הרעות כשבין היתר מדובר בגילו, באופן שבו יציגו בפניו את המידע, בסוג הקשר שלו עם ההורה ועוד.
ברוב המוחלט של המקרים ההורים הם אלו שמכירים את הילד יותר טוב מכל גורם אחר ולפיכך הם גם אלו שיכולים לחזות את התגובה שלו באופן הטוב ביותר.
לנסח את הרגשות עבור הילד
לעתים קרובות הילד לא יודע כיצד לבטא את הרגשות שלו במילים ולכן ההורים צריכים ללמוד על המתחולל בנפשו באמצעות צפייה בהתנהגות שלו. כך לדוגמה אם הילד מתחיל להתנהג באלימות ובאגרסיביות שלא אפיינו אותו מוקדם יותר, ההורים יכולים להסיק מכך שדבר מה אינו כתמול שלשום. על מנת לעזור לילד, ההורים יכולים לנסות לבטא עבורו במילים את הרגשות שמתחוללים בו.
כך לדוגמה ההורה יכול לומר: "אני מרגיש שאתה מודאג מהמצב שלי" ולהציע לילד לנהל שיחה כנה על הרגשות שלו במקום שימשיך לבטא אותם באופן שאינו מקובל. ההורה יכול להמשיך ולומר לילדו משפטים כמו לדוגמה: "הייתי שמח אם נוכל לדבר על מה שאתה מרגיש במקום שתמשיך להרביץ לילדים אחרים".
סימן נוסף לכך שהילד מוטרד מאוד יכול לבוא לידי ביטוי בכך שהילד מתנהג באופן שאינו תואם את גילו. כך למשל ילד שנסוג לשלב התפתחותי מוקדם יותר (כמו ילד שחזר להרטיב מדי לילה), הוא ככל הנראה ילד המפגין סימנים של מצוקה רגשית.
חשוב לנטרל ממנו את האשמה עצמית
החשיבה הילדותית מתאפיינת באגוצנטריות, כלומר באמונה שהילד עצמו עומד במרכז העולם. כתוצאה מכך, הילד עלול להאשים את עצמו במחלה של ההורה. מדובר על תופעה ידועה שמאפיינת גם ילדים להורים גרושים, המאמינים כי בגלל שהיו ילדים לא טובים, הוריהם התגרשו. חשוב מאוד להיות ערים לכך ולבדוק בעדינות ולעולם לא באופן ישיר ומאיים, האם אכן הילד מרגיש כי הוא האשם במחלה.
נתיב תקשורת פתוח ואמון הדדי
באופן כללי מידת האמון שהילד נותן בהוריו חשובה ומשמעותית אך הדברים נכונים שבעתיים כשמדובר בתקופה שבה המשפחה מתמודדת עם מחלת הסרטן. אם הילד יבין וירגיש שהוא יכול לבטוח בהוריו ואם הוא יאמין בכך שהוריו יגידו לו את האמת וידברו עמו בכנות, רמת החרדה שלו תהיה נמוכה יותר בהשוואה לילד שלא חש אמון כלפי הוריו.
אין משמעות הדבר שיש לגלות לילדים את כל האמת וכמובן שישנם דברים שרצוי להסתיר או לא לחשוף בבת אחת. בעיקר כשמדובר בילדים קטנים חשוב לדבר בשפה המובנת להם, להעביר את המידע במנות קטנות וקלות לעיכול ככל האפשר, לשאול בכל שלב האם יש להם שאלות ולענות עליהן באופן כזה שיוריד את מפלס החרדה ושישאיר כמה שפחות מקום לדמיון ולמחשבות שליליות שאינן קשורות בהכרח למציאות.
כיצד מומלץ להתייחס לשאלות הקשורות למוות?
ילדים בכל הגילאים מרגישים בנוח לשאול שאלות קשות בצורה ישירה כשהכוונה היא למשל לשאלות כמו לדוגמה: "האם אבא הולך למות בקרוב"? יש לציין כי גם אם השאלה לא נשאלת בקול רם, עדיין ייתכן מאוד שהילד מהרהר בה לעתים קרובות. מאחר וסוגיות הקשורות למוות מטרידות לא רק ילדים, חשוב ראשית להודות כי שאלות העוסקות במוות מפחידות גם את המבוגרים, לפני שפונים לדון בשאלות האלו עם הילדים.
באופן כללי מומלץ להעביר את המסר לפיו לא ניתן לדעת האם החולה בהכרח ילך לעולמו כתוצאה מהמחלה. בחלק ניכר מהמקרים מחלת הסרטן נחשבת למחלה כרונית וישנם חולים לא מעטים שחיים במשך שנים רבות לצד המחלה.
מומלץ להשתמש במשפטים המעבירים מסרים חיוביים ברוח הזו לדוגמא (תוך התאמת המילים לגילו של הילד ולשלב ההתפתחותי שלו כמובן): "בשלב הזה אין לי שום עניין להדאיג אותך שלא לצורך לגבי העתיד. הייתי שמח אם נוכל להתמקד בדברים שקורים עכשיו. אם יתרחשו שינויים במצבי הבריאותי, אני מבטיח שלא אסתיר אותם ממך. בכל מקרה אשתדל תמיד לספר לך את כל האמת כולה. אני מעוניין שתשאל אותי כל שאלה מכל סוג שהוא שמציקה לך ואני מבטיח שאעשה כל מה שאני יכול כדי לענות לך".
ראו גם:
>