טיפול ממוקד ביולוגי בלוקמיה

נכון להיום, ישנו מגוון רחב ביותר של תרופות כימותרפיות המשמשות לטיפול בחולי סרטן, לרבות חולי לוקמיה על צורותיה השונות. רובן תוקפות את החומר הגנטי של התאים הסרטניים וכך מונעות מהם לעבור חלוקה. ישנן גם תרופות כימותרפיות ש"נועלות" את הגדילים של ה-DNA וכך מונעות מהחומר הגנטי להשתכפל (בתהליך השכפול הגדילים נפרדים) וכן ישנן תרופות הגורמות להיווצרות של רדיקלים חופשיים הפוגעים בגדילים של החומר הגנטי.

החיסרון המרכזי של התרופות הכימותרפיות בא לידי ביטוי בכך שהן אינן סלקטיביות. המשמעות היא שהן לא פוגעות רק בתאים הסרטניים אלא גם בתאים הבריאים המתאפיינים בקצב חלוקה מהיר. זהו המקור לתופעות הלוואי השונות של הטיפול הכימותרפי, הבאות למשל לידי ביטוי בפגיעה בזקיקי השיער, בתאי העור, בדופן של מערכת העיכול ועוד. טיפול ממוקד ביולוגי לעומת זאת הוא טיפול שכשמו כן הוא – פועל באופן ממוקד נגד אלמנטים ספציפיים המאפיינים את התאים הסרטניים, כשברוב המקרים לא נגרם נזק הרסני לתאים הבריאים.

ההיגיון שמאחורי התרופות הביולוגיות

אבי הטיפולים הביולוגיים הוא חוקר גרמני ממוצא יהודי בשם פאול ארליך, חתן פרס נובל לפיזיולוגיה או לרפואה (1908). ארליך הגה את הקונספט שזכה לשם "כדור הקסם", לפיו אם ניתן לבצע צביעה היסטולוגית ולסמן באמצעות חומר מסוים אורגניזם ספציפי (מבלי לצבוע את הרקמה שסביבו), הרי שייתכן שניתן גם לתקוף את הפתוגן באופן ממוקד (בעודו בתוך הגוף). ארליך האמין שניתן יהיה לעשות זאת על ידי מתן חומר המכוון ספציפית נגד הפתוגן. רעיון מהפכני זה יושם לראשונה עשרות שנים מאוחר יותר, עם פיתוח הנוגדנים החד-שבטיים.

כיצד פועלות התרופות הביולוגיות?

התרופות הביולוגיות הן למעשה חלבונים סינטטיים המיוצרים במעבדה. חלבונים אלה מסוגלים לפגוע באופן ממוקד בתהליכים שונים המתרחשים באופן לא תקין בתאים הסרטניים. כך לדוגמה התרופה יכולה לפגוע באופן ממוקד במסלול המולקולרי בתא הסרטני, המעודד יצירה של כלי דם חדשים ולמנוע בכך מהתא הסרטני להשפיע על כלי הדם שבסביבתו. כמו כן, סוגים רבים של טיפולים ביולוגיים מבוססים על נוגדנים סינטטיים הנקשרים לאנטיגנים שמציגים התאים הסרטניים. כשהתאים הסרטניים מסומנים על ידי הנוגדנים, תאי מערכת החיסון יודעים לזהות ולתקוף אותם באופן ממוקד.

תרופות ביולוגיות שונות פועלות בדרכים שונות אך המשותף לכולן הוא שמטרת הטיפול היא לפגוע באופן סלקטיבי בתא הסרטני, מבלי לגרום נזק לתאים הבריאים.

דוגמאות לתרופות ביולוגיות המשמשות לטיפול בחולי לוקמיה

אימטיניב (גליבק) – תרופה זו משמשת לטיפול בחולי לוקמיה מיאלואידית כרונית ולמעשה מהווה כיום את הטיפול העיקרי במחלה. היא ניטלת בטבליות לבליעה ופועלת באופן ממוקד נגד החלבון שמיוצר על ידי הגן המוטציוני שנקרא BCR-ABL1. את התרופה ניתן לתת בכל שלבי המחלה.

נילוטיניב (טסינגה), דסטיניב (ספרייסל) – תרופות אלו מיועדות עבור חולי לוקמיה מיאלואידית כרונית הנמצאים בשלב המואץ ולחולים שמחלתם לא הגיבה בצורה טובה מספיק לטיפול באימטיניב. גם תרופות אלו ניתנות בטבליות לבליעה.

ריטוקסימאב (מבטרה) – תרופה זו ניתנת בעירוי ומשמשת בין היתר לטיפול בלוקמיה של תאים שעירים ולוקמיה לימפוציטית כרונית. מדובר למעשה בנוגדן סינטטי הנצמד ללימפוציטים מסוג B. ההיצמדות מפעילה את מערכת החיסון התוקפת את התאים, כשבמהלך התקיפה מחוסלים כל הלימפוציטים מסוג B, לרבות התאים הבריאים. יחד עם זאת, הגוף מסוגל לייצר במהירות תאי B בריאים, המחליפים את התאים שהושמדו.

איברוטיניב (אימברוביקה) – תרופה זו שייכת למשפחה של תרופות הנקראת "מעכבי קינאז" ומגיעה בכמוסות בליעה. היא משמשת לטיפול בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית ופועלת על ידי היקשרות לקולטן לתאי B (BCR). ההיקשרות משבשת את העברת האותות מהקולטן לגרעין וכך מונעת מהתא הסרטני לשגשג.  

ונטוקלקס – תרופה זו משמשת לטיפול בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית. היא פועלת על ידי עיכוב הפעולה של חלבון בשם BCL-2, המסייע לתא הסרטני להימנע ממוות תאי (אפופטוזיס). תרופה זו נחשבת ליעילה מאוד כטיפול בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית הסובלים ממחלה עמידה לטיפול ובחולים עם מחלה חוזרת.  

אולי יעניין אותך גם:

האם אבוקדו בריא לחולי סרטן הדם?

לוקמיה שלב 1 – כל מה שחשוב לדעת על השלב הראשון והקריטי של סרטן הדם