אפילפסיה היא הפרעה נוירולוגית חמורה ונפוצה ביותר. היא פוגעת במוח במצב המשפיע על אנשים בכל הגילאים, העדות והמעמדות החברתיים. מחלה זו מוגדרת כנטייה לסבול מהתקפים חוזרים ונשנים, המתרחשים כשהפעילות החשמלית של הנורמאלית של המוח מופרת.
התקף אפילפסיה נובע מפרץ פעילות חשמלית במוח. הוא עשוי להימשך בין מספר שניות ליותר מחצי שעה. קיימים מספר סוגי התקפים, והתקפים חוזרים מצביעים בדרך כלל על הפרעת פרכוסים או אפילפסיה. חלק מהאנשים חווים סימני אזהרה מוקדמים, אשר עשויים להתרחש מספר דקות, שעות או ימים לפני ההתקף. סימנים אלו נקראים סימני טרום התקף.
סימני טרום התקף
הילות – אלו הם סימני האזהרה המוכרים ביותר להתקף אפילפסיה. ניתן להבחין בריח או טעם מוזר בפה, או לחוות הפרעה ויזואלית, כגון ראייה מטושטשת או ראיית אורות שאינם קיימים. ניתן לשמוע צליל מוסיקלי או להרגיש כאילו הטמפרטורה בחדר השתנתה. חלקים בגוף עשויים להרגיש חסרי תחושה או חלשים.
כאב – חלק מהחולים מתלוננים על כאב פתאומי המופיע זמן קצר לפני ההתקף. כאב זה עשוי להתרחש בכ מקום בגוף, אך הסובל מההתקפים מדווח בדרך כלל על כאב ראש זהה למיגרנה. ניתן לחוש תחושת עקצוץ לא נוחה בבטן או בכל מקום אחר בגוף.
הרגשה מוזרה – חולי אפילפסיה עשויים להרגיש מוזר במשך מספר שעות או ימים לפני ההתקף. יתכן שתופיע תחושת דז'ה וו או בלבול. תחושה מקדימה נוספת היא תחושת ניתוק מהסביבה או תחושה של הימצאות מחוץ לגוף. החולה נראה כאילו הוא חולם בהקיץ או שאינו מבחין בסביבתו.
חרדה – חולי אפילפסיה עשויים לחוש חרדה או מתח לפני ההתקף ולעיתים תחושות אלו מלוות בתחושת אימה. הם חווים עצבנות או אימפולסיביות בזמן זה, ועשויים להפוך בקלות למתוסכלים לגבי עצמם או זולתם. הם מתנהגים אף בצורה שאינה הולמת.
תופעות מצב רוח המתרחשות לפני ההתקף – סימני אזהרה אלו מצריכים התייחסות, וכוללים דיכאון או מצב רוח קודר מספר ימים לפני ההתקף. החולה עשוי להרגיש כאילו האושר נמצא מחוץ להישג ידו.
מה לעשות כשמבחינים בסימני האזהרה של ההתקפים?
כדי להתמודד טוב יותר עם ההתקפים ולמנוע אותם, יש לנקוט בצעדים הבאים:
- לעקוב אחר תדירות התרחשות ההתקפים, והמצבים בהם הם מתרחשים.
- לשתף את המידע עם הרופא.
- לשאול את הרופא אם תופעות מקדימות אלו מעידות על התקפים, ולעבור בדיקות במידת הצורך.
- לתעד ביומן שינויים התנהגותיים ורגשיים במהלך ההתקף, ובמיוחד שינויים רפואיים.
- להשתמש בסימני האזהרה כדי להתכונן לקראת ההתקף, לשמור על הביטחון ובאופן אידיאלי לעצור אותו.
- להגיע למקום בטוח לפני שההתקף מתחיל.
- לספר לאדם קרוב על המתרחש.
תכנית זו מאפשרת הכנה טובה יותר לקראת ההתקף, והרופא יכול לספק עזרים המסייעים לקבלת סיוע במהלך ההתקף, כגון אביזרים, תרופות או התערבות אחרת.
