לבלוטת התריס חשיבות מכרעת בחילוף החומרים בגוף, בפעילות הרקמית, בויסות פעולות גופניות ועוד. היא נכנסת לתמונה כבר ברגע בו התינוק מגיח לאוויר העולם, גם אם חלק מהאנשים סבורים שבעיות בבלוטת התריס מאפיינות את האדם רק בגילאים מאוחרים יותר.
המאמר הנוכחי בוחן את הקשר שבהחלט קיים בין תפקוד בלוטת התריס לבין בריאות התינוקות וההתפתחות התקינה שלהם, החל מגיל הלידה ובכל חיי האדם.
חשיבות בלוטת התריס אצל תינוקות
בלוטת התריס לוקחת על עצמה, כאמור, מגוון תפקידים. נשאלת השאלה כיצד היא מועברת לתינוקות, כאשר בדומה לדברים אחרים התשובה כאן פשוטה: קודם כל דרך האם, שמעבירה לעובר שלה את הורמוני התריס דרך מחזור הדם.
הורמוני התריס של האם ישמשו את העובר בשלבים הראשונים, לפני שמערכת העצבים המרכזית שלהם תתפתח, ולכן ברור מדוע יש כאן חשיבות מכרעת לאופן התפקוד של בלוטת התריס אצל נשים במהלך ההריון. אצל נשים שסובלות מתת פעילות של בלוטת התריס, שהיא הבעיה הרלוונטית יותר בקרב תינוקות, ייתכן מצב בו מערכת העצבים של העובר לא תתפתח בקצב משביע רצון.
הבדיקה שלאחר הלידה
כבר בנקודת ההתחלה, חשוב להבין כי אבחון של בעיות בבלוטת התריס – שגם כאן נחשב למשימה מורכבת עקב ריבוי תסמינים כלליים או היעדר תסמינים בכלל – הוא הכל חוץ מפשוט במקרה של תינוקות. אי אפשר עדיין להתבסס על סימפטומים גופניים של התינוק, מאחר שקשה להבחין בהם והם עשויים לאפיין שלל בעיות אחרות: כך למשל בנוגע לתת פעילות של בלוטת התריס, הרלוונטית יותר בקרב תינוקות. חלק מהתסמינים של הבעיה מופיעים באופן שאינו מובחן, או אפילו לא מופיעים כלל.
זה לא אומר שאי אפשר לבצע בדיקות, ממש לא. המדיניות כיום של משרד הבריאות היא ליטול מהתינוקות בדיקת דם, כבר מילדות, ולהעביר אותה למעבדה הארצית הממוקמת בבית החולים תל השומר. במעבדה תיעשה בחינה של רמתם של הורמון התריס (T4) UAK הורמון בלוטת יותרת המוח (TSH).
בדרך זו ניתן לגלות בעיות בבלוטת התריס מגילאים מוקדמים של מספר שבועות. את הבדיקה מבצעים רק לאחר כ-48-72 שעות לאחר הלידה, מכיוון שקודם לכן יש עלייה דרסטית בהורמוני הבלוטה ובערך ה-TSH. אסור לוותר בשום מקרה על הבדיקה הזו, גם אם מבצעים לדוגמא את הלידה בביתה של האם המיועדת ולא בבית החולים. חובת האחריות כאן היא קודם כל של ההורים הטריים.
אז מה עושים אם יש בעיה?
בדומה לבעיות כלליות הנוגעות לבלוטת התריס, גם במקרה של תינוקות יש דברים שאפשר לעשות כדי לשפר את המצב – זה מתחיל כמובן עוד מהטיפול באם הסובלת מבעיות בבלוטת התריס במהלך תקופת ההריון שלה. יש מספר מצבים רפואיים מובחנים, אחד המורכבים שבהם הוא תת פעילות מולדת של בלוטת התריס כתוצאה מנוגדנים של קולטן ה-TSH.
במקרה הזה מועברים הנוגדנים ה"סוררים" מהאם לעובר בשליש השלישי של ההריון, מה שעלול להביא לתת פעילות של האם מהבחינה הזו. ברוב המקרים הנוגדנים יתפרקו מעצמם לאחר פרקי זמן קצרים יחסית, מה שיביא לכך שהמנגנון יחזור לתפקד אצלם בצורה המיטבית.
סיבות אפשריות נוספות לתת פעילות מולדת של בלוטת התריס הן קשיים בהעברה של יוד לבלוטה, הפרעה בייצור ההורמונים של בלוטת התריס, הפרעה הקשורה למחזור היוד בגוף האדם, בעיות במערכת העצבים המרכזית של התינוק ועוד. לכל אחת מהבעיות האלה יש גורמי סיכון משלה, עליהם ניתן ללמוד דרך תוצאות הבדיקות, המצב המשפחתי של האם וחלק מהתסמינים.
הטיפול בבעיה צריך לקחת בחשבון את הגיל של התינוק, אם כי בדרך כלל אפשר להשתמש בתרופות הבסיסיות גם בגילאים מוקדמים – כל עוד מקפידים לעקוב אחר מצבו של הילד והאופן בו הוא מגיב לטיפול.
>
