מהי דמנציה?

דמנציה (שיטיון או קהיון בעברית) היא קבוצה של תסמינים הקשורים להידרדרות בתפקודים המוחיים בדגש על הזיכרון, יכולת ההבנה, יכולת השיפוט, יכולת החשיבה וכישורי השפה.

דמנציה היא לא מחלה, אלא מאפיין מרכזי של מספר מחלות שהמפורסמת בהן היא מחלת אלצהיימר. הדמנציה מאפיינת בעיקר מחלות ניווניות המתאפיינות בהידרדרות בתפקוד של קליפת המוח המובילה להידרדרות קוגניטיבית ומנטלית.

הירידה בתפקודים הקוגניטיביים האופיינית לדמנציה לא מופיעה במקביל לשינויים במצב ההכרה. עם זאת, ייתכן מאוד שבמקביל לקשיים הקוגניטיביים יופיעו גם שינויים באישיות, תנודות במצב הרוח, הפרעות התנהגות לרבות התפרצויות זעם ועוד. מקור המילה דמנציה בשפה הלטינית ופירושה המילולי הוא יצא מדעתו.

מה הם הגורמים לדמנציה?

להלן הגורמים המרכזיים לדמנציה:

• שיטיון וסקולרי – פגיעה באספקת הדם התקינה למוח גורמת לחמישה עשר עד שלושים אחוז ממקרי הדמנציה.
• אלצהיימר – מחלת אלצהיימר אחראית לחמישים עד שישים אחוז ממקרי הדמנציה.
• גופיפי לואי – צברים של חלבונים השוקעים באזורים שונים במוח, הגורמים לנזק מוחי ככל הנראה על ידי חסימת הקולטנים לאצטילכולין ודופמין.
• דמנציה פרונטו-טמפוטרלית – דמנציה המתפתחת על רקע נזקים באונה הקדמית ובאונה הרקתית הגורמים להתכווצות שלהן במהלך השנים.
• גורמים נדירים – בין אחוז אחד לחמישה אחוז מהמקרים מתפתחים כתוצאה מגורמים אחרים, כשבין היתר מדובר על פגיעת ראש, מחלות ניווניות שונות דוגמת מחלת הנטינגטון או מחלת פרקינסון, צריכה מופרזת של אלכוהול ועוד.

גורמים נוספים לדמנציה יכולים להיות שימוש בסמים וחשיפה לרעלנים שונים כמו לדוגמה מתכות כבדות או פחמן דו חמצני, מחלת קרויצפלד יעקב, עגבת, מחסור בחומצה פולית, תיאמין או וויטמין B12, תת פעילות של בלוטת התריס, מחלת פיק ועוד.

מה הם התסמינים של דמנציה?

התסמינים בהם הדמנציה באה לידי ביטוי מבחינה קלינית יכולים להופיע באופן פתאומי ולהחמיר במהירות ובאגרסיביות, אך לא אחת מדובר על תסמינים המתפתחים באיטיות רבה ובאופן הדרגתי ביותר במשך חודשים ואף במשך שנים. יש לציין כי לעתים החולים כלל לא מודעים לכך כי הם סובלים מדמנציה, במיוחד במקרים בהם הדמנציה משפיעה על ההתנהגות.

התסמינים של הדמנציה משתנים בין היתר בהתאם לגורם שהוביל להתפתחות הדמנציה. להלן סוגי התסמינים בהתאם לגורמים השונים:

• דמנציה על רקע פגיעה באספקת הדם למוח (דמנציה וסקולרית) – חוסר יציבות והאטה בהליכה, הזיות ויזואליות, בלבול והפרעות ביכולת ההתמצאות במרחב, מתח, חרדה ודיכאון, קושי לבצע משימות שונות הדורשות יכולת תכנון ויכולת שמירה על ריכוז לאורך זמן, שינויים במצב הרוח ושינויים באישיות, הפרעות שינה, ירידה ביכולת הזיכרון ועוד.
• דמנציה על רקע שקיעה של גופיפי לואי – אובדן של הבעות הפנים, קשיי שינה, רעד בגפיים, נוקשות שרירים ניכרת, אובדן זיכרון, הזיות חזותיות בדגש על הופעה של חיות ובני אדם בשדה הראייה שאינם קיימים במציאות, איטיות תנועתית, קושי לתכנן צעדים מראש, גרירה של הרגליים ועוד.
• שיטיון פרונטו-טמפורלי – שינויים חריפים באישיות, חוסר נכונות להקפיד על היגיינה אישית, התנהגות כפייתית, תוקפנות, קושי לשמור על מיקוד, חוסר עכבות, חוסר רגישות לרגשות הזולת, חריגה מהנורמות החברתיות המקובלות ועוד.

כיצד מאבחנים דמנציה?

האבחון מתבצע באמצעות זיהוי התסמינים מהם סובל המטופל וזיהוי הגורם שהוביל להתפתחות התסמינים. לצורך כך יש לבצע מבחנים פסיכולוגיים, בדיקה פסיכיאטרית, בדיקות רפואיות שונות כמו לדוגמה בדיקות דם לאיתור מחסור ברכיבי תזונה מסוימים או בדיקת דם להערכת התפקוד של בלוטת התריס ועוד.

בנוסף, ניתן לעשות שימוש בבדיקות הדמיה רפואיות כמו לדוגמה MRI ו- CT, שכן בחלק מהמחלות הגורמות לדמנציה מתרחשים שינויים באנטומיה של המוח, הניתנים להדגמה באמצעות בדיקות אלו.

במהלך הבדיקות השונות בודקים למשל האם הנבדק סובל מהזיות או דלוזיות, האם ישנם תסמינים נוירולוגיים כמו לדוגמה כאבי ראש או סחרחורות, האם הבעות הפנים של הנבדק תואמות את הסיטואציה ועוד. כמו כן, בוחנים את יכולת התכנון של הנבדק, את היכולת שלו לפעול בהתאם להנחיות, את יכולת הזיכרון שלו, את מידת ההתמצאות שלו בזמן ובמרחב ועוד.

בחלק מהמקרים יהיה צורך לערב בני משפחה או חברים על מנת שיוכלו לדווח על תסמינים שונים שהנבדק כלל לא מודע לקיומם או על תופעות שונות שאת קיומן הנבדק מכחיש בתוקף כמו לדוגמה שינויים באישיות.

כיצד מטפלים בדמנציה?

באופן עקרוני על מנת לבנות את תכנית הטיפולים המתאימה למטופל יש להבין מה הוא הגורם לדמנציה, אם כי רק בחמישה אחוז מהמקרים מתברר כי החולה סובל מדמנציה הניתנת לריפוי. הכוונה היא למשל לדמנציה המופיעה על רקע דיכאון, הניתן לטיפול תרופתי, דמנציה המופיעה על רקע מחסור ברכיב תזונתי מסוים, הניתנת לטיפול באמצעות השלמת החסר, דמנציה המופיעה על רקע גידול מוחי הניתנת לטיפול באמצעות טיפולים אונקולוגיים ועוד.

ברוב המוחלט של המקרים הטיפול יהיה סימפטומטי בלבד, שכן בדרך כלל הדמנציה לא ניתנת לריפוי. כך לדוגמה ניתן לעשות שימוש בתרופות להשריית שינה על מנת לטפל בחולים הסובלים מהפרעות שינה, בתרופות אנטי פסיכוטיות על מנת לטפל בחולים הסובלים מפסיכוזות ועוד.

במידה והדמנציה התפתחה על רקע מחלת אלצהיימר, בדרך כלל ייעשה שימוש במעכבי האנזים אצטילכולין אסטראז. יש לציין כי התרופות שפועלות על ידי עיכוב האנזים שאחראי לפירוק אצטילכולין עלולות להשפיע לרעה על חולים הסובלים מדמנציה שלא על רקע מחלת אלצהיימר ולכן לא ניתן להתחיל את הטיפול עד שלא ברור מעבר לכל צל של ספק שמדובר על חולה אלצהיימר.

ברוב המקרים בשלב מסוים יהיה צורך להעניק טיפול סיעודי, בדרך כלל משולבים בתכנית טיפולי פיזיותרפיה, ריפוי בעיסוק, טיפול התנהגותי, טיפול פסיכולוגי ועוד. אחת הסכנות החמורות הנשקפות לחיי החולים היא שאיפת מזון לריאות על רקע הפרעות במערכת הבליעה ולכן לא אחת יהיה צורך לעשות שימוש בגסטרוסטום לצורך הזנה.

הכתבה באדיבות אתר דמנציה – dementia.co.il