רשלנות רפואית במחלת הלוקמיה, סרטן הדם, יכולה ללבוש צורות שונות. לדוגמא, אבחון במאוחר. אך האם בכל מקרה של אבחון מאוחר ניתן לגבש הוכחת נזק או קיום רשלנות? הדבר מצריך בדיקה מעמקיה של נסיבות המקרה ושל השיקולים שהובילו את הרופא את הממסד הרפואי, קופת החולים או בית החולים.
פגיעה בייצור הדם התקין
תאי דם תקינים חיוניים לבריאות טובה, גדילה, הישמרות והתגוננות הגוף מפני מחלות. כאשר הגוף סובל מחוסר דם, זוהי בעיה. אולם בעיה אחרת הינה יצירת עודף של תאי דם, בכמות מוגזמת. אולם לא בכך מסתיים העניין. למעשה, ייצור הדם התקין נפגע פעמיים: לצד ייצור עודף של תאים לבנים שמתפקדים באופן לקוי, קורה דבר נוסף. בשל המחלה, פוחת וקטן הייצור של תאים תקינים, חיוניים. ולא רק בתאים לבנים מדובר אלא גם בייצור די תאי דם אדומים וטסיות הדם. זוהי, בגדול, המשמעות של לוקמיה.
למחלה זו כמה צורות ידועות. אצל חלק מהחולים, סרטן הדם מתפתח בצורה איטית, מאוד הדרגתית, מה שלעתים מקשה על האבחון. עם את, קיימת גם לוקמיה חריפה. תצורה זאת של המחלה קיימת לא רק במבוגרים אלא גם נפוצה מאוד בגילאים צעירים (ילדים). התפתחות המחלה מהירה מאוד ועניין האבחון המהירה היא חשוב ואף קריטי.
כיצד ניתן להוכיח שארעה רשלנות רפואית בלוקמיה?
רופאים מחויבים מעצם טיבו של מקצועם לנקוט בצעדים נדרשים ולהימנע מצעדים מזיקים. מרבית הרופאים רואים מול עיניהם את טובת החולה, אולם פעולה רשלנית או הימנעות מפעולה רצויה מתרחשים ולא מעט.
הוכחה של רשלנות רפואית יכולה להתבצע למשל כאשר מתברר שרופא התרשל ולא הקדיש די תשומת לב לתלונות החולה. קורה והרופא איננו שולח מטופל לביצוע בדיקות נחוצות, לפי הנדרש בהתאם למצב. איחור באבחון, שהוביל להתארכות הטיפול או מקטין את סיכויי השרידות עלול בהחלט להיחשב לרשלנות. כך גם אי מתן הסברים מספקים או מתן אלטרנטיבות לטיפול אפשרי.
חשוב להוסיף שלא בכל מצב שבו עולה טענה של עיכוב באבחון, ייקל להוכיח זאת. בפרט בלוקמיה כרונית, כאשר ההתפתחות של המחלה איטית ועובר זמן בטרם מופיעים סימפטומים, לא פשוט לבסס מבחינה ראייתית רשלנות ברורה. ההוכחה עשויה לעבור דרך חוות דעת רפואיות (שגם הן עלולות שלא להסכים זו עם זו).
פעולה רשלנית ניתן לבסס בקלות יתירה, אם וכאשר רופא או מוסד רפואי לא יוכיחו כי פעלו באופן סביר. אם לאור הנתונים שהיו צריכים להימצא בפניהם באותה העת בחרו בשיטת פעולה לא סבירה, או אז, תימצא התנהגותם המקצועית כרשלנית.
כדאי להביא בחשבון כי לוקמיה הינו סרטן השונה מאחרים בכך שהוא נפוץ למדי בילדים (בצורה הכרונית). ולעניין זה, נדגיש כי תביעת הרשלנות יכולה להתקיים הרבה מעבר ל-7 השנים המקובלות. זאת מפני שההתיישנות תחול רק לאחר שהקטין שחלה הופך לבוגר. או אז ניתן לתבוע בגין רשלנות באבחון לוקמיה, טיפול שגוי או כל פעולה רשלנית אחרת.
'נזק ראייתי' המזכה את המטופל בפיצויים
בבתי המשפט נידונו לא מעט מקרים בשנים האחרונות, של חולים או מחלימים מלוקמיה, אשר טענו למה שנקרא בלשון משפטית "נזק ראייתי". כלומר, אלה מצבים שבהם לא התובע יהיה זה שיצטרך להוכיח כי הרשלנות הרפואית גרמה לו לנזק ממשי. עובדות של מקרה הנדון בבית המשפט העליון מגלות כי תביעת רשלנות הוכרה מפני שהרופאים לא שלחו את התובע לבדיקות מספקות מוקדם יותר, גם אם היסוד לחשוד בלוקמיה היה מוגבל. על הרופאים הוטל הנטל להוכיח מדוע לא בוצעו הבדיקות ומשכשלו בכך, התביעה התקבלה.
מקורות:
אתר Blinds.org.il – רשלנות רפואית לוקמיה
