פרקינסון (רטטת בעברית) היא מחלה ניוונית של מערכת העצבים הבאה לידי ביטוי בהפרעות מוטוריות טיפוסיות. המחלה נקראת על שמו של דוקטור ג'ימס פרקינסון, הרופא הראשון שתיאר אותה בשנת 1817.
המחלה פוגעת בשכיחות מעט גבוהה יותר בגברים וברוב המוחלט של המקרים פוגעת באנשים מעל גיל חמישים. עם זאת, במקרים נדירים מאוד התסמינים מופיעים בסביבות גיל שלושים ואף ישנו תיעוד יחיד של פרקינסון שהתפרצה בילדה בת שבע.
פרקינסון מדורגת במקום השני בטבלת שכיחות המחלות הניווניות של מערכת העצבים המרכזית (אחרי אלצהיימר) ומשפיעה על כשבעה מיליון בני אדם בכל רחבי העולם סך הכול. לפי ההערכות העדכניות ביותר, נראה כי במדינת ישראל חיים כיום כעשרים אלף חולי פרקינסון כשמדי שנה מאובחנים כ- 1200 חולים חדשים.
היארעות המחלה באוכלוסייה הכללית במדינות מתועשות היא 0.3 אחוז, מעל גיל שישים ההיארעות גבוהה יותר ועומדת על אחוז אחד ומעל גיל שמונים ההיארעות עומדת על ארבעה אחוז.
מה הם הגורמים לפרקינסון?
מבחינה פתופיזיולוגית המחלה נגרמת בעקבות אובדן של נוירונים (תאי עצב) באזור הנקרא החומר השחור במוח. באופן ספציפי המחלה נגרמת בעקבות מוות של תאים מפרישי דופמין בפארס קומפקטה (pars compacta). ככל שיותר תאים באזור החומר השחור מתים או נפגעים, כך פחות ופחות דופמין מיוצר.
כאשר שמונים אחוז מהתאים שמייצרים דופמין מפסיקים לתפקד, מתחילים להופיע התסמינים הקליניים של מחלת הפרקינסון וככל שיותר ויותר תאים נפגעים, כך התסמינים הולכים ומחמירים בהתאמה.
אמנם המנגנונים שגורמים למחלה ידועים, אך הסיבה לכך שהתאים נפגעים עדיין אינה ידועה. לפי החוקרים בתחום, מדובר על שילוב בין גורמים גנטיים מסוימים לבין חשיפה לחומרים כימיים מסוימים, אך בכל הנוגע לאטיולוגיה של פרקינסון, הרי שרב הנסתר על הגלוי. בכל זאת, ישנם כמה גורמי סיכון שחשוב להכיר להלן:
- גיל מבוגר – רוב החולים מאובחנים לאחר גיל חמישים ובאופן כללי הסיכון לחלות בפרקינסון עולה עם הגיל.
- תורשה – אדם בעל קרוב משפחה מדרגה ראשונה שסובל מפרקינסון נמצא בסיכון מוגבר לסבול מהמחלה בעצמו אם כי לא מדובר על תוספת סיכון משמעותית (לפי המחקרים העדכניים נראה כי מדובר על תוספת של חמישה אחוז בלבד).
- חשיפה לחומרים רעילים – הכוונה היא לא לחשיפה חד פעמית, אלא לחשיפה מתמשכת לחומרים רעילים בדגש על חומרי הדברה וקוטלי עשבים.
מה הם התסמינים של פרקינסון?
בשלבים הראשונים של המחלה התסמינים בהם היא באה לידי ביטוי קלים מאוד וכמעט שאינם מורגשים. עם זאת, במהלך הזמן התסמינים הולכים ומחמירים באופן הדרגתי (קצב ההתקדמות של המחלה אינו אחיד בין החולים). המחלה מאופיינת בשלושה תסמינים מרכזיים להלן:
- איטיות בתנועה – התנועה של אדם החולה בפרקינסון הולכת ונהיית קשה ואיטית יותר ויותר במהלך הזמן. חלק ניכר מהחולים מייחסים את ההאטה בתנועתיות לגילם המבוגר ולכן נמנעים מלגשת לאבחון הבעיה. הפנייה לאבחון אם כן נעשית רק כאשר מצטרפים לאיטיות התנועתית תסמינים נוספים.
- רעד בלתי נשלט – בשלבים הראשונים של המחלה הרעד מופיע באחת מהידיים או באחת מהזרועות כאשר החולה נמצא במנוחה (הרעד בדרך כלל מחמיר כאשר החולה נמצא במצב של לחץ או חרדה). יש לציין כי שלושים אחוז מחולי הפרקינסון לא סובלים מרעידות וכן חשוב לציין כי ישנן מחלות רבות שיכולות לגרום לרעד כמו למשל טרשת נפוצה, פעילות יתר של בלוטת התריס ועוד.
- נוקשות שרירים – המתח והנוקשות בשרירים, המאפיינים את חולי הפרקינסון, מובילים לקושי רב בביצוע מטלות פשוטות. כך לדוגמה הנוקשות עלולה לגרום לקושי לקום מהכיסא, קושי להתהפך במיטה ועוד.
- תסמינים נוספים – קשיי בליעה, קשיי דיבור (דיבור מונוטוני וחלש מאוד), בעיות כתיבה, בעיות יציבות, דיכאון, עייפות כרונית, עצירות כרונית, בעיות קואורדינציה, דמנציה (מופיעה בחמישים אחוז מהחולים) ועוד. ללא טיפול תוך עשור מהופעת התסמינים החולה מאבד את היכולת לצאת מהמיטה ונזקק לטיפול סיעודי מלא.
כיצד מאבחנים פרקינסון?
נכון לכתיבת שורות אלה, אין בדיקה שיכולה לקבוע בוודאות מוחלטת כי הנבדק סובל מפרקינסון. ברוב המקרים האבחנה תתקבל בהסתמך על התסמינים מהם סובל המטופל, ההיסטוריה הרפואית שלו וממצאי הבדיקה הקלינית. בדרך כלל, כאשר מופיעים שניים מהתסמינים המרכזיים שתוארו לעיל, כאשר התסמינים מתפתחים באופן לא סימטרי וכשנצפית תגובה חיובית לתרופה בשם לבודופה, ניתן לקבוע כי הנבדק סובל מפרקינסון.
במהלך התהליך האבחוני יש לשלול גורמים מסוימים שהיו יכולים לגרום לתסמינים דומים לאלו מהם סובל הנבדק כמו למשל חבלות ראש חוזרות, בעיות אנטומיות במוח, שימוש בתרופות שונות שחוסמות את הפעילות של הדופמין ועוד.
כיצד מטפלים בפרקינסון?
הטיפול במחלה מבוסס על תרופות שונות שמטרתן לספק לגוף את הדופמין החסר. בין היתר מדובר על תרופות שמכילות את הקודמן לדופמין (L-DOPA), תרופות שממריצות את הנוירונים בחומר השחור להפריש דופמין (אמנטדין), תרופות המכילות חומר פעיל דמוי דופמין (ברומוקריפטין) ועוד.
כל התרופות הנ"ל ועוד רבות אחרות יכולות לסייע במידה זו או אחרת לסובלים מפרקינסון להתמודד עם התסמינים הקשים, אך השיפור במצב החולים בעקבות הטיפול התרופתי לא מחזיק מעמד לאורך זמן וככל שחולף הזמן, היעילות של התרופות הולכת ופוחתת.
כמו כן, ישנו קושי רב להתאים למטופל את המינון התרופתי, שכן התגובה של הגוף לטיפול משתנה במהלך הזמן ובנוסף לכך, משך הזמן עד להתחלת ההשפעה אינו קבוע. לרוע המזל, מינון גבוה מדי של תרופות, גורם להחמרה של התסמינים.
כעשרה אחוז מהחולים מפיקים תועלת מטיפול הנקרא גירוי מוחי עמוק. הטיפול כרוך בהשתלה של אלקטרודה במוח המחוברת לקוצב תת עורי. האלקטרודה מושתלת בגרעין התת תלמי בניתוח אך גם הטיפול המורכב הזה לא מרפא את החולים אלא נועד להפחית את מידת החומרה של התסמינים המוטוריים בלבד.
