המחלות הניווניות השונות מתאפיינות במהלך הדרגתי הבא לידי ביטוי בהחמרה של התסמינים הקיימים ובתסמינים נוספים שהולכים ומצטרפים למכלול התסמינים הקיים. אמנם את הקצב שבו המחלות השונות מתקדמות לא ניתן לצפות או לחזות מראש, אך המהלך ההדרגתי מוכר וידוע.
כתוצאה מכך חולים רבים, בדגש על חולים הסובלים ממחלות הקשורות לניוון של שרירים (מחלות שריר או מחלות עצב-שריר), סבורים כי אין שום טעם בעיסוק בפעילות גופנית. לאור המידע הרב שנצבר בנושא זה, מתברר כי ההפך הוא הנכון. לא זו בלבד שבאמצעות פעילות גופנית ניתן להאט את קצב ההתקדמות של המחלות השונות, אלא שבעזרת פעילות גופנית ניתן אף למנוע סוגים מסוימים של ניוון שרירים.
כך לדוגמה דלדול שרירים או ניוון שרירים מסוג סרקופניה יכול להתפתח על רקע של היעדר פעילות גופנית. בהתאם לכך, תופעה זו שכיחה לא רק בקרב קשישים, אלא גם בקרב חולים שממעטים בתזוזה במהלך תקופת ההחלמה לאחר ניתוח מורכב שעברו למשל.
פעילות גופנית על קצה המזלג
פעילות גופנית היא כל פעילות פיזית אותה מבצע האדם במסגרות שונות כשבין היתר מדובר בפעילויות יומיומיות כמו למשל עלייה במדרגות או הליכה, בפעולות הקשורות לפנאי או משחק, בפעולות יזומות לשיפור הכושר הגופני ועוד.
נהוג להבחין בין שני סוגים של פעילות גופנית: פעילות אירובית ופעילות אנאירובית. הפעילות האירובית מצריכה משרירי הגוף לייצר אנרגיה באמצעות תהליכי נשימה הדורשים חמצן ולכן אחד המרכיבים החשובים ביותר הדרושים לצורך הפעילות האירובית הוא סיבולת לב ריאה.
הפעילות האנאירובית דורשת אנרגיה רבה יותר וטווח הפעולה שלה בהתאם קצר יותר. פעילויות אנאירוביות נפוצות הן למשל ריצת ספרינט (ריצה מהירה למרחק קצר יחסית), הרמת משקולות או עליות מתח ודוגמאות לפעילות אירובית הן למשל שחייה, הליכה מהירה, רכיבה על אופניים ועוד.
האפקט הסינרגטי של היעדר פעילות גופנית עם מחלה ניוונית
הגוף האנושי הוא מכונה יעילה מאוד מבחינה אנרגטית: השרירים הם צרכני אנרגיה "כבדים" ולכן כאשר לא נעשה בהם שימוש, הם עוברים תהליך של התנוונות הדרגתית. כאשר ההתנוונות שמקורה בהיעדר פעילות גופנית פוגשת בהתנוונות שמקורה במחלה הניוונית, נוצר אפקט סינרגטי ועוצמתי במיוחד.
בהתאם לזאת, ניתן להילחם בניוון השרירים על ידי רתימת הקשר בין הפעילות הגופנית לתפקוד ומסת השריר לצורכי שימור התפקוד. כיום ידוע כי פעילות המבוצעת כנגד התנגדות לחיזוק השרירים משפרת את התפקוד של השרירים ואת הכוח של השרירים בקרב חולים הסובלים מניוון שרירים וממחלות ניווניות אחרות כמו לדוגמה טרשת נפוצה בכל קבוצות הגילאים כשהדבר נכון גם לגבי פעילות אירובית אם כי במידה פחותה.
חשיבות ההתאמה של הפעילות הגופנית לחולה ולמחלתו באופן אישי
הפעילות הגופנית תורמת לבריאותם של כל האנשים באופן כללי ולא רק של הסובלים ממחלות ניווניות, אך ללא התאמה בין אופי הפעילות למצב בריאותו של החולה, ניתן לגרום להרעה במצבו. לפיכך את תכנית האימונים צריך לבנות איש מקצוע, המודע לאופן שבו משפיעות המחלות הניווניות השונות על היכולת לבצע פעילות גופנית.
כך לדוגמה אדם הסובל מטרשת נפוצה בדרך כלל סובל מבעיות בשיווי המשקל וביציבות ולפיכך נמצא בסיכון מוגבר לנפילות. לאור זאת, יש להקפיד על כך שיבצע בעיקר תרגילים שלא דורשים לשמור על שיווי משקל לאורך זמן או שיבצע את רוב התרגילים בישיבה. בדיוק באותו האופן, לא אחת סובלים החולים בטרשת נפוצה מקושי בוויסות חום הגוף ובקושי לפלוט חום ולכן מומלץ שיקפידו על ביצוע פעילות גופנית בסביבה קרירה יחסית.
