פוליו היא מחלה נגיפית הפוגעת בבני אדם בלבד. לפי שלדים שהתגלו במצרים, נראה כי המחלה פגעה בבני אדם עוד בתקופת מצרים העתיקה, אך התיעוד הראשון שלה בספרות הרפואית המודרנית מתוארך לשנת 1784. במשך אלפי שנים, לפני המהפכה התעשייתית, הנגיף התקיים כמחולל אנדמי: התינוקות באו לעולם עם ריכוז גבוה של נוגדנים נגד הנגיף שקיבלו מאמם וכתוצאה מכך בדרך כלל לא סבלו משיתוק.
ככל שתנאי ההיגיינה הלכו והשתפרו, המגע של הילדים הצעירים עם הווירוס שגורם למחלה הלך ופחת ואוכלוסיית הילדים הבוגרים כמו גם האוכלוסייה המבוגרת, הפכו לפגיעות וחשופות לנגיף. מגיפות פוליו עולמיות החלו להיות שכיחות בעיקר במהלך המאה העשרים אך בעקבות המצאת החיסון נגד פוליו, החל משנות החמישים חל צמצום משמעותי במספר החולים.
מה הם הגורמים לפוליו?
המחלה נגרמת על ידי נגיפי הפוליו. באוכלוסיות שמתאפיינות בתנאי היגיינה תקינים, הווירוס מועבר מאדם חולה לאדם בריא דרך הרוק ובאוכלוסיות שמתאפיינות בתנאי היגיינה לקויים וירודים, הפצת הנגיף מתבצעת בעיקר דרך צואה נגועה. ההדבקה מתרחשת כאשר הנגיף נבלע ומצליח לעשות את דרכו לדרכי העיכול התחתונות וללוע.
ממערכת העיכול הנגיף מתפשט במהירות לבלוטות הלימפה האזוריות ומהן הוא מצליח לחדור לזרם הדם. לאחר שהנגיף חודר לזרם הדם הוא יכול להתפשט לאברים שונים ולרקמות גוף שונות לרבות השרירים, הכבד, הטחול ועוד. באיברים עצמם הנגיף מתרבה בקצב מהיר ובעקבות זאת מתחילים להופיע תסמיני המחלה. זהו השלב שבו הנגיף חודר למערכת העצבים המרכזית.
הנגיף נוטה להתרבות בחוט השדרה בעיקר בקרניים הקדמיות, אך ייתכן כי יצליח לפלוש גם לאזורים אחרים במערכת העצבים המרכזית, כשבין היתר מדובר על גזע המוח, הצרבלום, ההיפותלמוס, האזור המוטורי בקורטקס, אזור התלמוס ועוד. הנגיף גורם לנזק בלתי הפיך והרסני לתאי העצב הנגועים.
מה הם התסמינים של פוליו?
הרוב המוחלט של החולים (90-95 אחוז) לא מפתחים תסמינים כלל או מפתחים תסמינים קלים מאוד שאינם ספציפיים למחלה כמו לדוגמה חוסר תיאבון, חולשה, חום או כאבי גרון. בקרב בין ארבעה לשמונה אחוז מהחולים מתפתחת דלקת קרום המוח שחולפת תוך מספר ימים ובקרב פחות מאחוז אחד מתפתחת מחלה שגורמת לשיתוק.
בדרך כלל, המחלה השיתוקית מתפתחת במהלך המורכב משני שלבים עוקבים: בשלב הראשון מופיעים תסמינים קלים מאוד ואילו בשלב השני מופיעים כאבים חזקים בשרירים, חום גבוה ואובדן של הרפלקסים הגידיים. השיתוק מתפתח באגרסיביות ובמהירות ואינו ניתן לעצירה, כשלמעשה תוך מספר שעות השיתוק מערב גפה שלמה או יותר מכך.
בדרך כלל, השיתוק מערב את הרגליים ופוגע בחולים בצורה לא סימטרית. תופעות שכיחות הנלוות לשיתוק הן אובדן הטונוס במעי ושיתוק של שלפוחית השתן, אך תופעות אלו חולפות מאליהן גם ללא טיפול תוך ימים ספורים. במידה וקיימת מעורבות של חוט השדרה הצווארי, גזע המוח או העצבים הקרניאליים התחתונים, עלולה להופיע אי ספיקה נשימתית, שנחשבת לסיבוך שכיח יחסית.
כחצי שנה לאחר התפתחות השיתוק בדרך כלל ניכר שיפור משמעותי בחולשת השרירים אם כי בקרב שישים אחוז מהחולים נותר שיתוק חלקי.
כיצד מאבחנים פוליו?
המחלה מאובחנת על ידי בידוד של הווירוס בתרבית רקמה. את הנגיף אפשר לבודד מהצואה או מהלוע ובמקרים מועטים אפשר לבודד את הנגיף גם מנוזל השדרה של החולים. לאחר ההדבקה הראשונית הנגיף מופרש במשך שבוע אחד עד שלושה שבועות על ידי הרוק ובמשך ארבעה עד שמונה שבועות באבמצעות צואה. באמצעות בדיקת PCR ניתן להבחין בין הזנים השונים של הנגיף.
כיצד מטפלים בפוליו?
פוליו היא מחלת חשוכת מרפא ולכן הטיפול הניתן לחולים הוא תומך בלבד. בין היתר כולל הטיפול מעקב צמוד אחרי תפקוד מערכת הנשימה ובמידת הצורך ביצוע הנשמה מלאכותית, מתן תרופות לשיכוך כאבים, הפחתת הלחץ משלפוחית השתן במידה והתרחש שיתוק של שלפוחית השתן ועוד. באופן כללי, מאחר והטיפול משתנה בהתאם לתסמינים שהופיעו במטופל, הרי שהטיפול מותאם לכל חולה וחולה באופן אישי.
בישראל החיסון נגד פוליו ניתן במסגרת שגרת החיסונים של שירותי בריאות לתלמיד וטיפות חלב. החיסון ניתן במספר מנות במהלך תקופת הינקות (בגיל חודשיים, ארבעה חודשים, חצי שנה ושנה) ובמנת דחף אחת הניתנת בגיל שבע. החיסון ניתן בהזרקה לשריר בלבד. מאז שנת 1988 לא דווח ולו על מקרה אחד של הידבקות בפוליו בישראל.
