סרטן הלבלב הוא אחד מסוגי הסרטן השכיחים. שכיחותו עולה בקשר ישיר עם הגיל, כך שהוא שכיח יותר ככל כשמתבגרים. קשר זה יכול לשקף במידה רבה את הנזק המצטבר שנגרם ל – DNA במהלך השנים.
הנזק יכול לנבוע מתהליכים ביולוגיים הקשורים לתהליכים אותם עוברים התאים במהלך הזקנה. יש לקחת בחשבון כי בגיל המבוגר, אבחון המחלה הנו מורכב יותר, עקב מצב בריאותי כללי ירוד או בשל סימפטומים לא ספציפיים.
תחלואה ותמותה בגיל המבוגר
בבריטניה בשנים 2013-2015, כמחצית מאבחוני המקרים החדשים היו בקרב מבוגרים בני 75 ומעלה. ככלל, ישנם שיעורי שכיחות גבוהים יותר בקרב גברים בכל קבוצות הגיל בהשוואה לנשים.
הפער הגדול ביותר בין נשים וגברים הוא בגילאי 40-44, כאשר שיעור ההיארעות גדול פי 1.6 בגברים. שיעורי היארעות מתחילים לעלות בסביבות גילאי 50-54, כאשר ישנה ירידה קלה בקרב גברים בגילאי 90 ומעלה. שיעורי המחלה הגבוהים ביותר הם בקרב קבוצת הגילאים של 85-89 לגברים ו – 90 ומעלה בקרב נשים.
גם התמותה מסרטן הלבלב קשורה קשר הדוק לגיל, כאשר שיעורי התמותה הגבוהים ביותר שכיחים יותר בקרב החולים המבוגרים יותר. באנגליה, בין השנים 2014-2016, כמחצית ממקרי המוות היו בקרב אנשים בני 75 ומעלה.
שכיחות זו יכולה לשקף את שיעורי התמותה הנורמליים המצויים בקרב הגיל המבוגר, כמו גם הישרדות וסיכויי החלמה נמוכים יותר מסרטן הלבלב בקרב אנשים מבוגרים. נמצא ששיעורי התמותה גבוהים משמעותית בקרב גברים בהשוואה לנשים בכל קבוצות הגיל. הפער הגדול ביותר הוא בגילאי 40-44, כאשר שיעור התמותה הספציפי לגיל גבוה פי 1.7 בקרב גברים בהשוואה לנשים.
כיצד הגיל משפיע על הטיפול במחלת הסרטן
הגיל בו תתגלה המחלה, ישפיע על אופן וצורת הטיפול. ככל שגיל החולה יהיה צעיר יותר, כך גוברים הסיכויים כי הטיפול יכלול פעולות כירורגיות פולשניות כמו כריתה, כך שהוא יהיה אופטימלי ויוביל לפרוגנוזה טובה יותר.
עם זאת, טיפולים אגרסיביים עשויים לספק תוצאות טובות גם בקרב חולים מבוגרים יותר, אך שיעורי הסיבוכים והסיכונים עלולים אף הם להיות גבוהים יותר בהשוואה לחולים צעירים. כמו כן, חולים מבוגרים עלולים לסבול ממחלות כרוניות נוספות אשר ירעו את מצבם הבריאותי הכללי.
מעבר לטיפולים פולשניים, נמצא כי חולים צעירים מגיל 50 קיבלו יותר טיפולים כימותרפיים וקרינתיים כחלק מפרוטוקול הטיפול הכוללני בהשוואה לחולים המבוגרים יותר. טיפולים אגרסיביים אלו בקרב חולים צעירים עשויה להעלות את שרידותם לאורך זמן. אולם ההנחה היא כי חולים מבוגרים לא יוכלו לעמוד בתנאי הטיפול הקשים, ואיכות חייהם תיפגע באופן משמעותי. לגבי כל מטופל, נהוג לחשב את הטיפול כתלות במדדי עלות-תועלת, ולקחת בחשבון את משמעויות הטיפול העמוקות יותר.
העלאת המודעות וההסברה
בשנים האחרונות עלה החשש כי שכיחות המחלה עולה גם בקבוצות אוכלוסיה צעירות יותר. החשש היה שקבוצות אלו לא יקבלו אבחון בזמן ולכן לא יטופלו באופן מיטבי. מספר מחקרים שבדקו נושא זה, לא מצאו עליה משמעותית בשכיחות סרטן הלבלב בקרב קבוצות הגיל הצעירות יותר בין השנים 1998 – 2006. עם זאת, כן נמצא כי בקרב קבוצת נשים בגיל 20-39 חלה עליה מסוימת בשכיחות המחלה (במספרים קטנים), כמו גם בקבוצת הגיל של 50-59.
מסקנת המחקר הייתה כי ההנחה ששכיחות המחלה עולה בקרב צעירים, יכולה להצביע על מודעות גדולה יותר בקרב האוכלוסייה הכללית ופעילות נושאת פירות של הארגונים הקשורים לכך. סביר להניח כי חולים צעירים יותר ובני משפחותיהם יהיו מודעים ומעורבים יותר בהעלאת מודעות וניסיונות למניעת מחלות. הנחה זו צריכה להיבדק בעוד מחקרים אשר יבחנו את השינויים אשר חלו בשכיחות המחלה.
אולי יעניין אותך גם:
האם חולי סרטן הלבלב יכולים לקבל חיסון נגד קורונה?
