הלבלב, בלוטה לא גדולה, שוכנת סמוך לקיבה. בשל מבנהו, נהוגה החלוקה למבנים אופייניים, הראש, גוף הלבלב והזנב. ידועה כי
מחלת סרטן הלבלב היא מן הקטלניות ביותר שישנן. טכניקה חשובה להארכת תוחלת החיים הינה כירורגית – באמצעות כריתה. נכון להיום, כמעט תמיד רק הסרה של רקמת הסרטן תצליח לאפשר לחולה לשרוד מעל 5 שנים לאחר קיומו של הניתוח. הבשורה – שיפורים של העת האחרונה הצליחו להביא להכפלה ויותר, בשיעורי ההישרדות (על פי נתונים שנאספו בארה"ב).
תמונת המצב הנוכחית – המלחמה בסרטן הלבלב האלים
הסטטיסטיקה במערב מייחסת לסרטן הלבלב מיקום גבוה בתמותת הציבור. בארה"ב למשל, נטען כי זו סיבת המוות הרביעית במספר. הציבור הרחב מכיר היטב את הלבלב מן העיסוק התקשורתי במחלות כגון סוכרת. ואכן, תפקידו חשוב ביותר בהפרשת אינסולין, חילוף חומרים (מטבוליזם), איזון הסוכר. כל זאת במקביל להפרשת אנזימים חסרי תחליף. גידול סרטני באיבר זה נחשב לרוב לאלים ביותר. טיפול כימותרפי איננו משביע רצון ונדרש טיפול אגרסיבי, כירורגי, כלומר כריתה חלקית.
ניתוח וויפל כפי שמתבצע כיום מייצג נאמנה שיפור בלתי מבוטל בסיכויי ההצלחה. לצד שיפורים באבחון, באופי הניתוח, בהרדמה ובפרוצדורה בכללותה, קיים גם הליך שנקרא Adjuvant (שיפור תגובת מערכת החיסון). תמונת המצב הנוכחית נשענת על ממצאים מרובים ועל היסטוריה ארוכה. עוד בסוף המאה השבע עשרה היו דיווחים על כריתה של לבלב למטרת טיפול בסרטן. בשנות השלושים של המאה שעברה, תרם וויפל רבות לטיפול זה, כאשר כמה ממטופליו עבור את הניתוח בהצלחה. עד שנות השבעים, אחוז הנפטרים הישירים כתוצאה מהניתוח הגיע ליותר מ-20 אחוזים. כיום, השיעור הזה ירד לפחות מ-5 אחוזים. כך מוסרים מרכזים רפואיים סביב העולם. מספר החולים ששורדים יותר מ-5 שנים לאחר ניתוח כריתה הכפיל עצמו פי 4.
איך מועד גילוי סרטן הלבלב משפיע על הצלחת הניתוח?
את הלבלב לא ניתן לכרות באופן מלא שכן אין עדיין אפשרות להחליפו ב"לבלב מלאכותי". מרבית החולים הינים בעשור השביעי ומעלה לחייהם והגילוי המוקדם – נדיר. זאת בשל הסימפטומים המעורפלים והלא ספציפיים. בישראל, כמה מאות חולי סרטן הלבלב חדשים מדווחים מדי שנה. ללא קיומו של לבלב תקין, הגוף לא מסוגל להפריש מיצים החיוניים לפירוק מזונות רבים. כריתה חלקית עשויה להתבצע בשל גידול סרטני או טרום סרטני. אך על מנת שניתן יהיה לשקול פתרון ניתוחי, חיוני לזהות את הגידול יחסית מוקדם. במצב הקיים כיום, 9 מכל 10 חולים לא ניתן כלל לנתח, משום שהסרטן כבר מתקדם מדי.
שיפור מרשים בהצלחת הניתוח
מחקר שעקב אחר 1000 ניתוחים שבוצעו בבית החולים המפורסם ג'ון הופקניס לאורך כ-30 שנה מגלה כמה עובדות. ראשית, חל שיפור ראוי לציון בדיוק הפרוצדורה ובמהירות הטיפול. משך הניתוח כיום קצר דרמטית וזאת לצד הצלחה גבוהה יותר בשיעורי ההישרדות. הרופאים מצליחים למנוע אובדן דם משמעותי. במיוחד ראוי לציון המספר הנמוך ביותר של חולים שנפטרו כתוצאה ישירה מהטיפול הניתוחי (בימים שלאחר הניתוח).
מהלך הניתוח
תהליך הניתוח הינו כזה: מתחילים עם סריקת CT ולעיתים ביופסיה. קבלת תמונת המצב תלויה בסוג הגידול ומיקומו. ניתן להיעזר בסמנים ביולוגים ולעיתים שלילה של הימצאות גרורות על ידי לפרוסקופיה. לאחר שהרופא מחליט כי לפי גודל ומיקום הגידול ניתן להסיר חלק מהלבלב, כורתים לרוב את החלק העליון של הבלוטה. בדרך כלל, מסירים גם חלקים מסוימים ממערכת העיכול, למשל קיבה, כיסה המרה ועוד. לאחר הניתוח, יש לעצב מחדש ולאחות את אזור האיברים שהוסרו.
מקורות ולקריאה נוספת:
http://www.themedical.co.il/Article.aspx?f=12&s=2&id=3619
https://www.tasmc.org.il/Operations/Pages/Pancreotomy.aspx
