ניוון שרירים sma היא לא מחלה אחת, כי אם קבוצה מגוונת ביותר של הפרעות גנטיות העוברות בתורשה. ההפרעות השונות נבדלות אלו מאלו בין היתר באופן שבו המוטציה עוברת לצאצאים.
כך לדוגמה בחלק מההפרעות המוטציה עוברת באופן אוטוזומלי דומיננטי, בחלקן בתאחיזה לכרומוזום איקס ובחלקן באופן אוטוזומלי רצסיבי. בנוסף לכך, לא אחת המוטציה מתרחשת באופן ספונטני בצאצא.
מאחר וברוב המוחלט של המקרים המחלה מועברת באופן אוטוזומלי רצסיבי, בחרנו להתמקד במחלות המועברות בסוג זה של תורשה במאמר זה בלבד.
המשמעות של ראשי התיבות sma היא Spinal muscular atrophy או בעברית – ניוון הנוירון המוטורי. כבר משמה של המחלה ניתן להבין כי מדובר על מחלה הקשורה למערכת העצבים, אך כפי שנסביר בהמשך מאמר זה, ההשפעה שלה היא בעיקר על השרירים.
מה הם הגורמים לניוון שרירים sma?
המחלה נגרמת כתוצאה ממוטציה בגן שנקרא SMN1, אשר אחראי לקודד ליצירת חלבון הנקרא SMN – survival of motor neuron protein, החשוב להישרדות הנוירון המוטורי. גן זה הוא צורה אחת משתי צורותיו של גן הנקרא SMN1, כשהצורה השנייה נקראת SMN2.
צורה זו אחראית גם כן לקודד ליצירת החלבון אליו מקודד גן SMN1, אך יכולת הייצור של הגן SMN2 נמוכה יותר באופן משמעותי. עם זאת, ככל שבחומר הגנטי של החולה קיימים יותר עותקים של הגן SMN2, ברוב המקרים מידת החומרה של המחלה תהיה נמוכה יותר.
גורמים נוספים המשפיעים על ההסתמנות הקלינית של המחלה הם ככל הנראה מוטציות בגן הנקרא פלסטין 3 (רלוונטי בעיקר לחולות), גנים מסגלים שונים (modifier genes) ועוד. המוטציה הגנטית גורמת למוות מואץ של הגרעינים המוטוריים לכל אורך עמוד השדרה והמוות המואץ של הגרעינים המוטוריים מוביל לניוון הדרגתי של הנוירונים המוטוריים הממוקמים בקרן הקדמית של חוט השדרה.
הנוירונים המוטוריים הם למעשה תאי המפתח השולטים על התנועתיות של הגוף והפגיעה בהם מאפיינת שורה ארוכה של מחלות ניווניות כמו למשל מחלת לו גריג או ALS הידועה לשמצה.
מה הם התסמינים של ניוון שרירים sma?
התסמינים המופיעים בחולים משתנים בהתאם לסוג המחלה להלן:
- Sma סוג 1 – מחלה זו שנקראה בעבר מחלת וורדינג-הופמן נחשבת לצורה החמורה ביותר, שכן התסמינים שלה מופיעים כבר במהלך חצי השנה הראשונה לחיי החולה. התסמינים כוללים רפיון שרירים וחולשה כללית בשרירים והחולים לא מגיעים לעולם למצב ישיבה.
- Sma סוג 2 – זוהי צורת הביניים של המחלה, שכן התסמינים מופיעים לאחר גיל שישה חודשים והחולים מצליחים לשבת, אך לא מגיעים למצב שבו הם הולכים.
- Sma סוג 3 – מחלה זו שנקראה בעבר מחלת קוגלברג-וולנדר באה לידי ביטוי מבחינה קלינית בסביבות גיל שלוש. במידה והתסמינים מופיעים לפני גיל שלוש, התסמינים חמורים יותר ורק כמחצית מהחולים מסוגלים ללכת לאחר גיל עשרים. במידה והתסמינים מופיעים לאחר גיל שלוש, ההתקדמות של המחלה איטית יותר כך שתשעים אחוז מהחולים מסוגלים ללכת בעשור השלישי לחייהם.
- Sma סוג 4 – זוהי הצורה הקלה ביותר של המחלה, שכן החולים בסוג זה נושאים בין ארבעה לשישה עותקים של גן SMN2. בחולים שסובלים מסוג זה של sma התסמינים מתפתחים רק לאחר גיל שלושים ודרגת החומרה שלהם נמוכה מאוד.
- יש לציין כי ישנה קבוצה נוספת שמוגדרת כקבוצה 0, שבה התסמינים מופיעים כבר בלידה. צורה זו קשה ביותר, שכן עם צאתו של התינוק לאוויר העולם הוא סובל מקשיי נשימה, חולשת שרירים קיצונית וארתרוגריפוזיס.
תוחלת החיים של החולים משתנה בהתאם לסוג המחלה. כך לדוגמה החולים ב- sma סוג 1 לרוב הולכים לעולמם במהלך השנתיים הראשונות לחייהם ואילו החולים ב- sma סוג 2 שורדים לפחות עד העשור השלישי אך לא מעבר לכך. לעומת זאת, החולים הסובלים מ- sma סוג 4, נהנים מתוחלת חיים נורמאלית.
חולשת השרירים ואובדן היכולת לשלוט על השרירים מתקדמים באופן הדרגתי וסימטרי כשבשלבים הראשונים נפגעים השרירים הפרוקסימליים ומאוחר יותר השרירים הדיסטאליים.
כיצד מאבחנים ניוון שרירים sma?
במידה ומופיעים התסמינים הקליניים האופייניים למחלה, נהוג לבצע בדיקת EMG (בדיקת רשמת שריר חשמלית) ולפי הממצאים להתקדם הלאה לבדיקה הגנטית. עם זאת, מאחר והבדיקה החשמלית כרוכה בכאב ולרוב מבוצעת תחת הרדמה במידה ומדובר בפעוטות או תינוקות, הרי שלא אחת ניגשים ישירות לביצוע הבדיקה הגנטית.
יש לציין כי כיום נהוג לבצע בדיקות לאבחון הנשאות של המוטציה שגורמת למחלה בבני זוג המעוניינים להביא צאצא לעולם. מאחר ומדובר על מוטציה שכיחה יחסית, הגורמת למחלה חמורה מאוד, משרד הבריאות ממליץ לכל זוג המעוניין להביא צאצא לעולם לעבור אותה ללא הבדלי מוצא.
עוד יש לציין כי בדיקת הסקר הגנטית לא מאפשרת לזהות מאה אחוז מהנשאים ולכן גם במידה ומתגלה כי רק אחד מבני הזוג נושא את המוטציה, עדיין ישנו סיכוי להולדת צאצא הסובל מהמחלה. מצב זה מתרחש בשכיחות של 1:2400 לידות.
כיצד מטפלים בניוון שרירים sma?
נכון לכתיבת שורות אלו, טרם נמצאה התרופה שתגרום להפסקת התהליך הניווני ולהחלמת החולים אם כי המחקר בנושא אינטנסיבי מאוד. אי לכך, הטיפול המקובל כיום הוא הטיפול התמיכתי בלבד. הטיפול ניתן במסגרת רב מקצועית ומשלב בין טיפול תזונתי, טיפול אורתופדי וטיפול נשימתי.
האם ניתן למנוע את התפתחות המחלה בצאצא להורים נשאים?
במידה ומתגלה כי שני בני זוג המעוניינים להביא צאצא לעולם נושאים את המוטציה הרלוונטית בחומר הגנטי שלהם, באפשרותם לעבור תהליך מורכב שבו תבוצע הפריה חוץ גופית שמטרתו לבדוק האם לאחר ההפריה התאים המתרבים במבחנה נושאים שני עותקים פגומים של הגן. תהליך זה מאפשר לברור את העוברים החולים ולהשריש ברחם אך ורק עובר שלא סובל מהמחלה.
