ניוון שרירים מסוג LGMD היא קבוצה הטרוגנית מאוד של מחלות הבאות לידי ביטוי בניוון הדרגתי ובדלדול של השרירים. המיוחד בסוג זה של מחלות הוא שהפגיעה השרירית מתפתחת בשרירי חגורת הכתפיים ובשרירי חגורת האגן.
המוטציות הגנטיות שגורמות לסוגים השונים של המחלות הנכללות תחת הגדרת המטריה של ניוון שרירים מסוג LGMD מועברות בתורשה באופן אוטוזומלי, כשבחלק מהמקרים מדובר על תורשה אוטוזומלית דומיננטית ובחלק מהמקרים על תורשה אוטוזומלית רצסיבית.
בהתאם לכך, את כל המחלות בקבוצה זו נהוג לסווג לשתי קבוצות מרכזיות בהתאם לצורת התורשה שבה עוברת המוטציה הגנטית: המחלות שנכללות בקבוצה שנקראת LGMD1 נגרמות בעקבות מוטציות שעוברות בתורשה אוטוזומלית דומיננטית ואילו המחלות שנכללות בקבוצה השנייה, הנקראת LGMD2 נגרמות כתוצאה ממוטציות המועברות באופן אוטוזומלי רצסיבי.
מה הם הגורמים לניוון שרירים מסוג LGMD?
בכל אחת ואחת מהמחלות בקבוצה זו ישנה מוטציה גנטית מסוימת שגורמת לייצור לקוי או לחוסר מוחלט של חלבון מסוים הנחוץ לתפקוד התקין של השרירים. כך לדוגמה בקרב יהודים ממוצא קווקזי וביהודים ממוצא לובי, קיימת מוטציה ספציפית שגורמת לפגיעה בייצור התקין של חלבון בשם דיספרלין. חלבון זה אחראי בין היתר לתיקון פגמים בממברנת התאים ולפיכך באדם הבריא חלבון זה מבוטא ביתר בתאי השריר.
הגן האחראי לקודד ליצירת החלבון ממוקם על כרומוזום 2 ונקרא DYSF. מעניין לדעת כי מוטציות בגן זה גורמות למחלות ניווניות נוספות כמו למשל (DM (Distal Myopathy), MM (Miyoshi myopathy ועוד. גנים אחרים שיכולים לגרום למחלות בקבוצה זו כאשר מופיעות בהן מוטציות הם למשל TTID, TTN, LMNA ועוד.
מה הם התסמינים של ניוון שרירים מסוג LGMD?
התסמינים הראשוניים של המחלות השונות יכולים להופיע לראשונה בתקופת הילדות, בגיל ההתבגרות, בבגרות המוקדמת ואפילו בשלב מאוחר יותר, אך החל מהרגע שבו התסמינים מופיעים לראשונה הם הולכים ומחמירים ומתפשטים בהדרגה. קצב ההתקדמות וההחמרה של התסמינים וכן גיל הופעת התסמינים מושפעים במיוחד מהגן המעורב ומסוג המוטציה שגרמה למחלה.
כך לדוגמה המוטציות האופייניות ליהודים ממוצא לובי או קווקזי גורמות להופעת תסמינים קליניים בין גיל שתיים עשרה לעשרים ושמונה ובקרב אוכלוסיות אלו קצב ההתקדמות של המחלה נחשב לאיטי בהשוואה לקצב ההתקדמות של המחלה באוכלוסיות אחרות.
באופן כללי, בדרך כלל החולים לא יסבלו מהידרדרות מנטאלית בעקבות מחלתם וכן ברוב המוחלט של המקרים ההידרדרות במצב השרירים לא תבוא לידי ביטוי בכאבים כלל.
להלן כמה מהתסמינים השכיחים ביותר של המחלות השונות הכלולות בקבוצה זו:
- קושי לעבור מישיבה לעמידה.
- קושי לעלות ולרדת במדרגות.
- קושי בהליכה, בעיקר על משטחים שנמצאים בשיפוע ועל משטחים חלקים.
- קושי להתכופף קדימה מבלי ליפול אפיים ארצה.
- נפילות תוך כדי הליכה על בסיס קבוע.
- קושי להרים עצמים או לשאת שקיות עם קניות למשל.
- קושי להרים את הידיים מעל לגובה הראש.
- בסופו של דבר היכולת ללכת או לרוץ אובדת לחלוטין.
- באופן ממוצע תוך שניים עד שלושה עשורים מהופעת התסמינים החולה מרותק לכיסא גלגלים. עם זאת, קיימת שונות רבה מאוד בין החולים מבחינת ההסתמנות הקלינית של המחלה וישנם דיווחים על חולים שהצליחו להתנייד גם ללא כיסא גלגלים עד יומם האחרון.
מה היא תוחלת החיים של החולים בניוון שרירים מסוג LGMD?
גם בכל הקשור לתוחלת החיים קיימת שונות רבה בין החולים. יש לציין כי לא זו בלבד שישנה שונות רבה בין החולים בסוגים השונים של המחלות, אלא שקיימת שונות לא מעטה גם בין החולים באותו סוג של מחלה.
באופן עקרוני, המחלות השונות לא נחשבות לקטלניות, אך ייתכן כי בסופו של דבר הפגיעה תערב גם את שרירי הנשימה ושריר הלב. במידה ופגיעה זו אכן מתרחשת, ישנו סיכוי גבוה לכך שהחולה ילך לעולמו כתוצאה מסיבוכים משניים.
כך לדוגמה החולים במחלה הקשה ביותר בקבוצה זו, הנקראת LGMD2C, סובלים מתסמינים המזכירים מאוד את התסמינים מהם סובלים החולים במחלת דושן. אי לכך, הם בדרך כלל מאבדים את יכולת ההליכה בין גיל עשר לשתיים עשרה ובנוסף לכך הם בדרך כלל לא זוכים לחיות מעבר לגיל ארבעים. לעומתם, החולים שסובלים מהצורות הפחות חמורות של LGMD נהנים בדרך כלל מתוחלת חיים נורמאלית או לכל הפחות קרובה לנורמאלית.
כיצד מאבחנים ניוון שרירים מסוג LGMD?
האבחון של המחלה כולל בדיקת ביופסיה של שריר פגוע ובדיקה גנטית. מאחר וכיום ידועות מוטציות ספציפיות שגורמות למחלה, המופיעות בשכיחות גבוהה באוכלוסיות מסוימות, הרי שניתן לנסות לאתר את המוטציות הרלוונטיות בחומר הגנטי של הנבדקים. בישראל למשל, נהוג לבצע את הבדיקה הגנטית לזוגות יהודים ממוצא קווקזי או לובי המעוניינים להביא צאצא לעולם.
יש לציין כי השכיחות של המוטציה הרלוונטית בקרב יהודים ממוצא קווקזי היא 1:25 באוכלוסייה הבריאה וכי השכיחות של המוטציה הרלוונטית בקרב יהודים ממוצא לובי גבוהה אף יותר ועומדת על 1:10.
את אבחון המחלה ניתן לבצע גם במהלך ההריון באמצעות בדיקת מי שפיר או בדיקת סיסי שליה. בדיקות אלו מבוצעות לצורך אבחון המחלה בעוברים החשודים כחולים על רקע אבחון המוטציה הרלוונטית בשני ההורים.
כיצד מטפלים בניוון שרירים מסוג LGMD?
נכון לכתיבת שורות אלה כל המחלות בקבוצה זו הינן חשוכות מרפא ולפיכך הטיפול התומך הוא הטיפול היחיד המוצע לחולים. בין היתר מדובר על תרגילי התעמלות ופיזיותרפיה שמטרתם לחזק את השרירים, להאט את קצה ההידרדרות שלהם ולשמור על גמישות המפרקים.
כמו כן, בחלק מהמחלות בקבוצה זו ניתן לטפל באמצעות IVIG, אך נכון להיום אף טיפול לא מביא לנסיגת המחלה או לעצירת ההתקדמות של ניוון השרירים. מומלץ מאוד להמשיך להתעדכן שכן המחקר בתחום אינטנסיבי ביותר.
