ניוון שרירים בגיל הזהב הוא תופעה נפוצה היכולה להופיע על רקע מגוון רחב ביותר של גורמים. במאמר שלפניכם לא נעסוק בניוון שרירים על רקע מחלה כלשהי, אלא בניוון שרירים המתפתח על רקע תהליכים שונים המתרחשים באופן טבעי בגוף במהלך ההזדקנות.
ניוון שרירים זה הבא לידי ביטוי בהיחלשות השרירים, אובדן מסת שריר וירידה בתפקוד השרירים, נקרא גם דלדול שרירים או סרקופניה (במקור מהשפה היוונית שבה משמעות המילה סרקו היא בשר ואילו משמעות המילה פניה היא עוני).
חשוב להבחין בין ניוון שרירים לבין קכקסיה, שכן קכקסיה נגרמת בדרך כלל כתוצאה ממחלה ראשונית כלשהי כמו לדוגמה סרטן (cancer cachexia) ואילו ניוון שרירים יכול להתפתח גם בקרב אנשים בריאים. בנוסף, קכקסיה גורמת לתחושת חוסר נוחות, בחילה ודיכאון ואילו ניוון שרירים משפיע בעיקר על התפקוד היומיומי, אך בדרך כלל לא מקושר לתחושת חוסר נוחות או הרגשת בחילה.
ניוון שרירים או סרקופניה הוא לא מחלה וגם לא תסמונת, כשלמעשה לא בכל המקרים מדובר על תסמין המהווה עדות לבעיה רפואית. הסיבה לכך נעוצה בעובדה שמדובר בתהליך טבעי שמהווה חלק מתהליך ההזדקנות. נכון לכתיבת שורות אלה, עדיין לא ניתן לקבוע בוודאות מה הוא הגבול המדויק המפריד בין ניוון שרירים טבעי לבין ניוון שרירים פתולוגי.
מה הם התסמינים של ניוון שרירים בגיל הזהב?
ניוון שרירים בגיל הזהב מאופיין בעיקר בירידה במסת השריר המופיעה במקביל לירידה באיכות השריר. הירידה באיכות השריר באה לידי ביטוי בין היתר בהחלפה של סיבי השריר ברקמת שומן, עלייה ברקמה פיברוטית שאינה מתפקדת, עקה חמצונית, האטה במטבוליזם של תאי השרירים, והתנוונות של הצמתים המקשרים בין העצבים לשרירים המובילה לאובדן הדרגתי של תפקודי השריר.
בעקבות כל התהליכים שתוארו לעיל, כל פעילות הדורשת שימוש בשרירי השלד עלולה להיות קשה ומאתגרת. הכוונה היא בעיקר לעלייה במדרגות, ריצה, הליכה ועוד. כמו כן, ניוון שרירים עלול להוביל לחוסר סבילות לקור. באופן כללי, ניוון שרירים בגיל הזהב מגדיל את הסיכוי לאובדן העצמאות, לנכות, לנפילות ולשברים בעצמות.
ישנם שרואים את ניוון השרירים בגיל הזהב בתור האוסטיאופורוזיס של השרירים, שכן אוסטיאופורוזיס באה לידי ביטוי בדלדול של העצמות וניוון שרירים בדלדול של מסת השריר.
מה הם הגורמים לניוון שרירים בגיל הזהב?
ניוון שרירים בגיל הזהב הוא תוצאה של תהליכים רבים ושינויים רבים המתרחשים בגופנו במהלך ההזדקנות. להלן כמה מהם על קצה המזלג:
- ברקמת השריר ישנם תאים הנקראים תאי לוויין, הנכנסים לפעולה כאשר השריר צריך לגדול, שכן תאי הלוויין מסוגלים להתמזג עם סיבי שריר או להתמיין לסיבי שריר בעצמם. לפי אחת התיאוריות הגורם לניוון שרירים בגיל הזהב קשור לירידה ביכולת השפעול של תאים אלה.
- אובדן חמור של רקמת שריר יכול להיות תוצאה של ירידה ברמת ההורמונים האנבוליים דוגמת הטסטוסטרון המתרחשת במקביל לעלייה ברמת הגורמים הקטבוליים כמו לדוגמה ציטוקינים מעודדי דלקת.
- ישנם חוקרים הסבורים כי הגנים האחראיים לשמירת התקינות של השריר נוצרו בתקופה הפליאוליטית שבה השרירים היו נתונים באופן מתמיד לעומס פעילות וכי הירידה בפעילות בעידן המודרני ואורח החיים הישבני משפיעים על הפעילות של הגנים הרלוונטיים.
- באופן טבעי החל מגיל ארבעים עד חמישים הגוף מאבד כאחוז אחד ממסת השרירים מדי שנה.
כיצד מאבחנים ניוון שרירים בגיל הזהב?
בשנת 1998 הציעו מספר חוקרים לעשות שימוש בבדיקת DEXA על מנת לאבחן ניוון שרירים בגיל הזהב. הקריטריון לאבחון לפי ההצעה הוא שתי סטיות תקן מתחת למסת הגוף הרזה הממוצעת של מבוגר צעיר מאותו מין.
שיטת אבחון זו התקבלה באהדה רבה, שכן תוצאה הנמוכה בשתי סטיות תקן מהממוצע בקרב בני 18-39 נמצאה כמסוגלת לנבא פרוגנוזה שלילית ובנוסף לכך, רופאים רבים מכירים את בדיקת DEXA משום שנעשה בה שימוש לצורך אבחון אוסטיאופורוזיס.
ההבדל המרכזי בין שתי השיטות הוא שעל מנת לאבחן אוסטיאופורוזיס בודקים את צפיפות העצם ואילו על מנת לאבחן ניוון שרירים יש לבדוק את מסת הגוף הרזה. עם זאת, מאחר ומדובר על בדיקות המבוצעות באמצעות אותו הציוד ומאחר ושתי הבדיקות מבוצעות לבני גיל הזהב, הרי שניתן לבצע את הבדיקה לאבחון ניוון שרירים במקביל לבדיקה לאבחון אוסטיאופורוזיס.
מאז שההצעה באה לעולם הוכנסו בה מספר שינויים על ידי ארגוני בריאות בינלאומיים ולכן כיום על מנת לאבחן ניוון שרירים יש לאשר שני קריטריונים במקביל להלן:
- מסת שרירים נמוכה, יותר משתי סטיות תקן מתחת לממוצע הנמדד באוכלוסייה הצעירה (בין גיל 18-39) מאותו המין ומאותו המוצא האתני.
- הליכה איטית (פחות מ- 0.8 מטרים לשנייה לאורך ארבעה מטרים).
כיצד מטפלים בניוון שרירים בגיל הזהב?
נכון לכתיבת שורות אלה אין טיפול תרופתי שיכול להאט את קצב ההתקדמות של ניוון שרירים בגיל הזהב. עם זאת, המחקר בתחום אינטנסיבי ביותר ובשנים האחרונות חברות תרופות רבות עומלות על מציאת טיפול שיוכל לגרום להאטת התהליך ולשיפור בתפקוד ובמסת השרירים. לפיכך, הטיפול כיום מתמקד בשני מישורים מרכזיים: תזונה מאוזנת תוך שימת דגש על צריכת חלבון ופעילות גופנית בדגש על תרגילי התנגדות.
במחקרים רבים שנערכו בנושא זה נמצא כי ישנה חשיבות עליונה במיוחד לאימוני כוח של שרירי הרגליים בדגש על שרירי הירכיים. נראה כי בעזרת תכנית אימונים בת עשרים שבועות המורכבת בעיקר מאימוני כוח עבור שרירי הירכיים, ניתן להפחית את כמות השומן בשרירים, ליהנות מעלייה במסת השרירים וכן לשפר את כוח השרירים.
במחקר מפורסם שנערך בנושא זה נמצא כי נבדקים בני שבעים שהשלימו תכנית אימונים בת 20 שבועות נהנו בסיום התכנית מחוזק שרירים זהה לזה של בני ארבעים שלא התאמנו.
