ניוון סריג של הקרנית היא מחלה גנטית תורשתית הבאה לידי ביטוי בהצטברות של משקעי עמילואיד במגוון רקמות בכל רחבי הגוף. המשקעים נוטים להצטבר בעיקר בדופן של כלי הדם ובממברנה הבסיסית ולפיכך מופיעים בעיקר בעיניים, בעצבים ובעור. תסמיני המחלה הולכים ונהיים חמורים יותר במהלך הזמן.
ניוון סריג של הקרנית 2 היא מחלה נדירה מאוד אם כי השכיחות המדויקת שלה לא ידועה. המחקר שעוסק במחלה זו אינו אינטנסיבי במיוחד שכן סך הכול עד כה דווח על כמה מאות חולים בלבד בכל רחבי העולם.
בפינלנד ישנו ריכוז גבוה במיוחד של חולים ושם גם בוצעו האבחנות הראשונות של המחלה, במהלך שנות השישים של המאה העשרים. כיום חיים בפינלנד בין 400-600 חולים סך הכול.
מה הם הגורמים לניוון סריג של הקרנית סוג 2?
ניוון סריג של הקרנית סוג 2 נגרמת כתוצאה ממוטציה בגן שנקרא GSN (ממוקם על הזרוע הארוכה של כרומוזום 9) המקודד ליצירת חלבון הנקרא גלסולין (gelsolin). החלבון מופיע בשתי צורות: הגלסולין הפנים תאי מעורב בתהליכים הקשורים לוויסות הייצור של סיבים חלבוניים המעניקים לתאים את המבנה היציב שלהם (שלד התא) ואילו הגלסולין החוץ תאי אחראי לסילוק סיבי האקטין מהפלזמה.
החלבון החוץ תאי הוא זה שמיוצר באופן לא תקין – החלבון המוטנטי שנוצר בעקבות המוטציה בגן GSN מתפרק באופן לא תקין והחלקיקים שנוצרים לאחר הפירוק של החלבון מתאגדים לכדי סיבים עמילואידים. המוטציה שגורמת לייצור החלבון הלא תקין מועברת בתורשה באופן אוטוזומלי דומיננטי. המשמעות היא שדי בעותק פגום אחד, בשביל שהמחלה תתפרץ בשלב זה או אחר בחיי האדם.
מה הם התסמינים של ניוון סריג של הקרנית סוג 2?
בדרך כלל התסמין הראשון, המופיע במהלך שנות העשרים לחיי החולה, הוא ליקוי ראייה שנוצר כתוצאה מהצטברות העמילואיד בקרנית. הפגיעה מופיעה במקביל בשתי העיניים ויכולה לגרום בנוסף לבעיות הראיה, גם לארוזיות חוזרות בקרנית. תופעה זו מתרחשת על רקע היפרדות שכבת האפיתל של הקרנית (השכבה החיצונית ביותר של הקרנית) מהשכבה המונחת מתחתיה (שכבת באומן).
שכבת האפיתל מתרופפת עד כדי כך שהעפעף נדבק אליה ומקלף אותה משכבת באומן. תופעה זו גורמת לכאבים חמורים בעיניים, בעיקר בשעות הבוקר המוקדמות, המעירים את החולים משנתם, רגישות מוגברת לאור, אדמומיות וחוסר נוחות חמור בעיניים. העמילואיד נוטה להצבר בשכבת הסטרומה בצורת סריג (זהו המקור לשמה של המחלה).
כשהמחלה מתקדמת, היא פוגעת גם במערכת העצבים. המעורבות של מערכת העצבים מתרחשת בדרך כלל בשנות הארבעים לחיי החולים. התפקוד של העצבים נפגע בשל ההצטברות של משקעי העמילואיד והראשונים להיפגע הם העצבים המעצבבים את הפנים. כתוצאה מכך, חלה ירידה בתחושתיות בפנים, אך במקביל גם ירידה בהבעות הפנים שכן הפגיעה באה לידי ביטוי הן בעצבים הסנסוריים והן בעצבים המוטוריים. אי לכך, ייתכנו גם קשיי בליעה, קשיי לעיסה, קשיי דיבור ועוד.
ככל שהמחלה מתקדמת נפגעים יותר ויותר עצבים. כך לדוגמה בשלב הבא נפגעים העצבים האחראים לתחושה בגפיים העליונות והתחתונות ועלולה להתפתח חולשת שרירים ותחושת נימול בידיים וברגליים. במהלך שנות הארבעים גם בדרך כלל מופיעים התסמינים העוריים של המחלה. התסמינים העוריים כוללים התעבות של העור, בעיקר במצח ובקרקפת, לעתים מופיעים גירודים בעור, פגיעה באלסטיות של העור והתרופפות של העור (cutis laxa).
ההתרופפות של העור ואובדן הבעות הפנים משווים לחולים מראה פנים עצוב בדרך כלל. המחלה פוגעת במערכות נוספות אם כי בשכיחות נמוכה יותר כמו לדוגמה בכליות, בלב, במערכת הנשימה ועוד.
כיצד מאבחנים ניוון סריג של הקרנית סוג 2?
מאחר והתסמינים המופיעים בעיני החולים מתפתחים מוקדם יותר משאר התסמינים, הרי שעיקר האבחנה מתבסס על תסמינים אלה. מעבר לכך שרופא העיניים הוא הראשון לאבחן את המחלה ברוב המוחלט של המקרים, הרי שהחולים צריכים לעבור בדיקות מעקב אחת למספר חודשים אצל רופא עיניים.
המחלה נקראת על שם הממצא השכיח והמובהק ביותר שלה: סיבי עמילואיד המסתדרים בצורת סריג על הקרנית. ישנן עוד מספר מחלות המאופיינות בשקיעה של סיבי עמילואיד בצורת סריג בקרנית, הנבדלות אלו מאלו באזור שבו שוקעים הסיבים.
בבדיקה המבוצעת בחולים בניוון סריג של הקרנית סוג 2 באמצעות מנורת סדק, ניתן להבחין בסיבים המצטברים בשכבת הסטרומה, הממוקמת מתחת לשכבת באומן. המשקעים עבים וצפופים יותר באזורים הפריפריים ודלילים יותר ככל שמתקרבים למרכז. סיבי העמילואיד מצליחים גם כן לחדור בחלק ניכר מהמקרים למרווח בין שכבות האפיתל, בחלק הקדמי יותר של הקרנית.
ממצאים נוספים שמהווים עדות למחלה בשלבים המוקדמים שלה הם לדוגמה משיכה של העפעף התחתון כלפי חוץ (ectropion), תסמונת העין היבשה, אובדן של רפלקס המצמוץ, גלאוקומה עם זווית פתוחה ועוד. מעבר לכך, יש לברר האם קיים סיפור משפחתי של המחלה וכן ניתן לבצע כיום בדיקת DNA לאבחון המוטציה הספציפית שגורמת למחלה.
כיצד מטפלים בניוון סריג של הקרנית סוג 2?
ניוון סריג של הקרנית סוג 2 היא מחלה חשוכת מרפא ואת ההצטברות של העמילואיד ברקמות השונות לא ניתן לעצור או להאט. אי לכך בשלב מסוים החולים צריכים לעבור השתלת קרנית. העמילואיד נוטה להצטבר גם על השתל החדש כך שבשלב מאוחר יותר חלק ניכר מהחולים צריכים לעבור ניתוח נוסף אחד לפחות. כל הטיפולים הניתנים לחולים הם טיפולים תומכים בלבד המכוונים להקל על ההסתמנות הקלינית.
בין היתר מדובר בהרכבת עדשות מגע ושימוש בטיפות עיניים להפחתת הסיכוי לארוזיות חוזרות ולטיפול בתסמונת העין היבשה, ניתוח פלסטי לתיקון מראה העור הנפול (בפינלנד הניתוחים הפלסטיים המבוצעים בחולים מסובסדים על ידי המדינה), מעקב סדיר אחת לשנה אצל קרדיולוג ונוירולוג ועוד.
