מהו ניוון מקולרי?

הבהרה: הכתוב להלן מיועד להסבר על פתרונות לקשיי קריאה , מאמץ בקריאה או התעייפות בקריאה במקרים של ניוון רשתית, ואינו תחליף לבדיקת רופא.

מדוע ניוון רשתית מקשה על הקריאה?

ניוון הרשתית עלול לבוא לידי ביטוי בשלבים הראשונים בתחושה של טשטוש ראייה וקושי בקריאה.

אפילו אם המשקפיים הותאמו באופן הטוב ביותר האפשרי, בשלב מסוים יהיה צורך להגדיל את האותיות בזמן הקריאה. ככל שהניוון מתקדם ומחמיר, הקריאה ללא אמצעי עזר אופטיים נוספים מלבד המשקפיים, נעשית יותר ויותר מאתגרת, במיוחד בטקסטים ארוכים הכתובים בכתב קטן וצפוף.

החדשות הטובות הן, שבמקרים רבים מאד, ניתן לשפר משמעותית את יכולת הקריאה על ידי  התאמת משקפיים מיוחדים לראייה ירודה כגון משקפיים פריזמטיים או מיקרוסקופיים, או על ידי אביזרי עזר טכנולוגיים המגדילים את הטקסט ומרווחים אותו (ובמקרה הצורך אף מקריאים אותו בקול רם).

המשקפיים המיוחדים, המותאמים על ידי אופטומטריסט ראייה ירודה, יכולים לשפר את הקריאה על ידי הגדלה משמעותית של הטקסט, תאורה חזקה וקירוב לעיניים. כל אלו ביחד, דורשים התאמה אישית, אשר נעשית בתהליך מורכב.

הטבלה שלהלן, מדגימה בעמודה הימנית כיצד נראה טקסט מבעד עיניים רגילות. בעמודה האמצעית המחשה לתחושת הקריאה במצב של ניוון רשתית ללא משקפיים מיוחדים, ובצד שמאל מומחש האפקט של פתרונות הקריאה.

רקע נוסף על ניוון רשתית

נמ"ג – ניוון מקולרי גילי

ניוון מקולרי או ניוון כתמי (Macular degeneration) הינו מצב רפואי שבדרך כלל מופיע בגיל המבוגר, המוביל לנזק לראייה המרכזית ברשתית (המקולה). מצב זה נחשב לאחד מהגורמים המרכזיים ללקויות ראייה בקרב מבוגרים מעל גיל חמישים, ולפי ההערכות העדכניות נראה כי מיליוני בני אדם בכל רחבי העולם סובלים כיום מניוון מקולרי והמספרים גדלים ככל שהאוכלוסייה מתבגרת ותוחלת החיים עולה.

הרשתית היא רקמה דקה מאוד הממוקמת בחלק האחורי של גלגל העין, האחראית להמרת האור הנקלט בעין לאותות עצביים ולהעברת האותות למרכזי הראייה במוח (מבחינה אנטומית הרשתית נחשבת לחלק ממערכת העצבים המרכזית. העצב האופטי יוצא ממרכז הרשתית, מאזור הנקרא הכתם העיוור, בסמוך לכתם העיוור ניתן למצוא את המקולה ובמרכזה של המקולה ניתן למצוא את הגומה המרכזית (Fovea).

הגומה המרכזית, הלא היא המקולה, הינה האזור בעין שאחראי לראיה החדה של פרטים ולפיכך חשובה לקריאה ולזיהוי פנים.

ניוון מקולרי יבש וניוון מקולרי רטוב

במצב היבש, יכולים להופיע משקעים הנקראים דרוזן באזור המקולה, ההולכים ומצטברים בין הממברנה על שם ברוק לבין האפיתל הצבעני. ההצטברות של המשקעים באזור זה גורמת לפעילות מוגברת של רדיקלים חופשיים ולאובדן של פוטו רצפטורים (התאים הקולטים את האור). ההתקדמות של הניוון בשלב הזה יכולה להיות הדרגתית ואיטית מאוד, כשלמעשה חלק ניכר מהחולים לא יהיו מודעים לכך שהם סובלים מניוון מקולרי כלל (ולכן חשוב להקפיד ולהבדק על ידי רופא עיניים באופן קבוע, גם אם אין הפרעה לראייה).

בחלק מהמקרים, עלול להתפתח מצב "רטוב",  בו מתחילים לצמוח כלי דם חדשים מתחת למרכז הראייה, הניחנים בדופן דקה ושברירית במיוחד. חלק מהם מצליחים לחדור מהדמית (רקמה דקה הממוקמת בין הרשתית ללובן העין) לרשתית וכאשר הם מדממים כתוצאה מהמבנה השברירי שלהם, נוצר טשטוש במרכז הראייה, הגורם לירידה ביכולת לזהות פנים מרחוק, ומקשה על הקריאה של טקסטים ארוכים.

מה הם גורמי הסיכון לניוון רשתית?

להלן גורמי הסיכון המרכזיים לסבול מניוון מקולרי:

• גיל מבוגר – בקבוצת הגילאים בין 66-74 סביר שניתן יהיה למצוא בבדיקה אקראית ממצאים הקשורים לניוון מקולרי. בקרב בני 70-85, מדובר על שכיחות גבוהה אף יותר.
• היסטוריה משפחתית – הסיכוי של אדם בעל קרוב משפחה הסובל מניוון מקולרי לסבול ממצב זה בעצמו נחשב לגבוה יותר מאדם ללא קרוב משפחה שסובל מניוון מקולרי.
• מוטציות גנטיות – ככל הנראה ישנם מספר גנים שמוטציות בהם עלולות להגדיל את הסיכון לסבול מניוון מקולרי.
• השמנת יתר – ייתכן והשמנה בטנית מהווה גורם סיכון לסבול מניוון מקולרי, בעיקר בגברים.
• צריכת ויטמינים מסוימים, על פי הוראת רופא, נמצאה במקרים מסוימים כמועילה להפחתת את הסיכון לסבול מניוון מקולרי.
• עישון–  ייתכן ועישון מגדיל את הסיכון לסבול מניוון מקולרי.
• ייתכן ולחץ דם לא מאוזן עלול להשפיע על התפתחות המחלה.

מה הם התסמינים של ניוון מקולרי?

בכל מקרה של טשטוש ראייה פתאומי, הופעה של ברקים ("פלאשים"), זבובים או כל הפרעת ראייה אחרת, יש לגשת מיד וללא דיחוי לבדיקת רופא עיניים. בכל מקרה מומלץ לבדוק את הראייה באופן שגרתי לפחות פעם אחת בשנה, במיוחד אם כבר ידוע על בעיית עיניים או על רקע משפחתי של מחלות עיניים.

ניוון הרשתית עלול לבוא לידי ביטוי בשלבים הראשונים בתחושה של טשטוש ראייה וקושי בקריאה, גם אם המשקפיים הותאמו בצורה אופטימלית. בשלב מסוים יהיה צורך להגדיל את האותיות בזמן הקריאה. ככל שהניוון מתקדם ומחמיר, הקריאה ללא אמצעי עזר אופטיים נוספים מלבד המשקפיים, נעשית יותר ויותר מאתגר, במיוחד בטקסטים ארוכים הכתובים בכתב קטן וצפוף.

תסמין שכיח נוסף האופייני לניוון מקולרי הוא הקושי לזהות פנים של אנשים רחוקים, מפני שלצורך פעולה זו אנו רגילים להיעזר במרכז הראייה. עם זאת, כאשר מסתכלים מקרוב מאד על הפנים, בדרך כלל ניתן לזהות פרצופים הרבה יותר טוב. במידה ולא קיימות בעיות אחרות בעין זולת הניוון המקולרי, בדרך כלל לא מגיעים לעיוורון מוחלט כאשר מקפידים להגיע לבדיקת רופא עיניים באופן קבוע.

הניוון בדרך כלל לא מתקדם בקצב זהה בשתי העיניים, ולא אחת נוצר מצב שבו החולה מתרגל להשתמש רק בעין אחת.

חשוב מאד להגיד לאדם הסובל מניוון רשתית, וכבר נמצא בטיפול רפואי, שבדרך כלל לא מגיעים למצב של "חושך" מוחלט בניוון רשתית. אף על פי שהמחלה יכולה להיות פרוגרסיבית ולהדאיג מאד את הסובל ממנה, בישראל כיום עיוורון מוחלט על רקע של ניוון רשתית אינו שכיח.

כיצד מאבחנים ניוון מקולרי?

להלן הבדיקות אפשריות המשמשות כיום לאבחון ניוון מקולרי:

• הסתכלות ישירה על הרשתית לאחר הרחבת אישונים באמצעות מנורת סדק – בדיקה פשוטה זו מאפשרת לרופא העיניים להבחין בבצקות, דימום, כלי דם לא תקינים או משקעי דרוזן.
• צילום פלורוסצאין – על ידי הזרקה של חומר פלואורסצנטי ניתן להדגים את כלי הדם הפתולוגיים בצילום ובמידה שישנו כזה, את הדלף מאותם כלי דם.
• צילום אינדוציאנין ירוק (ICG) – בבדיקה זו מזריקים את החומר הפלואורסצנטי לשכבות העמוקות של הרשתית על מנת להעריך את הנזק ואת מידת ההתקדמות של המחלה במצבים שבהם ישנו דימום נרחב.
• צילום OCT (Optical Coherence Tomography) – בדיקה המאפשרת לבחון את השינויים הטופוגרפיים ברשתית ללא שימוש בחומרים הניתנים בהזרקה.

כיצד מטפלים בניוון מקולרי?

במקרים של ניוון מקולרי מהסוג היבש, ייתכן והרופא ישקול שימוש בוויטמינים ואבץ הפועלים כנוגדי חמצון. חומרים אלו מנטרלים את הפעילות של הרדיקלים החופשיים, אשר נמצאו במחקרים כמקטינים את הסיכון לפיתוח המצב הרטוב. בנוסף, מומלץ לבצע שינויים באורח החיים על מנת שלא להוסיף בעיות נוספות לניוון הרשתית, כגון הפסקת העישון, ירידה במשקל, איזון לחץ הדם ועוד.

אם הניוון הופך לרטוב, הטיפול מתמקד בניסיונות להפחית או לעכב את הצמיחה של כלי הדם הפתולוגיים ובניסיונות להשפיע באופן ממוקד על כלי הדם הפתולוגיים, במטרה להפחית את הדימום. התרופות העיקריות המשמשות לעיכוב ההתפתחות של כלי הדם החדשים הן אווסטין (Avastin) ולוסנטיס (Lucentis). תרופות אלו ניתנות בהזרקה לעין ולעתים הן גורמות גם לנסיגה של כלי הדם שצמחו.

—

רון מידן, אופטומטריסט ראייה ירודה, בעל נסיון רב בסיוע לסובלים מקשיי קריאה ובהתאמת פתרונות קריאה