בעוד שמחלת סרטן הדם עשויה להיות חריפה ומהירה, יש גם תצורה כרונית של המחלה. לוקמיה מסוג זה, CML, יכולה להיות 
מטופלת בתרופות חדשות ולאפשר חיים כמעט תקינים לגמרי, לצד המחלה. לצד בשורות חשובות אלה, חשוב כמובן לזהות את המחלה בשלב כמה שיותר מוקדם. ככל שניתן טיפול מוקדם יותר, כן ייטב. בסקירה זו נספר כל מה שחשוב לדעת על השלב הראשון של המחלה ועל התרופות המהפכניות שמאפשרות טיפול יעיל.
אילו תצורות קיימות לסרטן הדם?
לסרטן הדם, לוקמיה, יש כמה תצורות שונות. למשל לימפוציטית, מיאלואידית. בכל תצורה יש מצב כרוני ומצב חריף. כאשר ישנה מעורבות של מערכת הלימפה, מדובר על קושי של הגוף לפנות רעלים וחומרים מזיקים. בסרטן מסוג מיאלומה, המוקד של המחלה הינו במוח העצמות. תאי הסרטן המיוצרים במוח העצם הולכים ומתרבים וגם כאן, מערכת החיסון עשויה להיחלש.
האם יש תסמינים לשלב ראשון של לוקמיה?
לוקמיה CML אמנם פחות נפוצה אך כמה עשרות חולים חדשים מאובחנים בארץ בכל שנה (יותר גברים מנשים). השלב הראשון הינו שלב שבו מתחילים לזהות עליה בכדוריות הדם הלבנות. בשלב הזה עשוי החולה שלא לסבול מסימפטומים מיוחדים. למעשה, יתכן מאוד שרק לאחר חודשים ואפילו שנים יופיע תסמינים. בשלבים יותר מתקדמים יחושו החולים למשל חוסר תיאבון, כאבים בעצמות, כאבים באזור הבטן. חלק מהחולים סובלים בשלב הראשון מתחושה חולשה כללית. לעתים יופיע חום או סימנים דמויי שפעת. מכיוון שהתסמינים הללו מאוד כלליים, דרושות בדיקות דם ולעיתים גם בדיקה של דגימה ממוח העצמות לצורך הסקת מסקנות נוספות.
עליה בכמות הלימפוציטים המזוהים בדם
לוקמיה לימפוציטית, הינה הנפוצה יחסית בקרב מבוגרים (ילדים כמעט לא חולים בתצורה זו של סרטן). מזוהה לאחר גילאי 60 ואף 70. מה שקורה כבר בשלב הראשון של המחלה זה עליה בכמות הלימפוציטים בדם. מספרם עולה לא רק בגלל ייצור מואץ במוח העצמות אלא גם בשל נטייתם להמשיך ולתפקד בצורתם הלא תקינה, גם כאשר הם אמורים לסיים את חייהם ולפנות מקום לתאים חדשים, צעירים ובריאים. יש כאלה שמגדירים את השלב שבו תאי הדם מתרבים מעבר לנורמה וכאשר אין תסמינים נוספים בשם שלב מקדים לשלב הראשון. בחלק מהחולים בסרטן הדם, השלב הראשון של המחלה כולל גם השפעה על מערכת הלימפה. כלומר, גידול של בלוטות שנמצאות למשל בבית השחי, צוואר ועוד.
האם התרופות החדשות נושאות עימן בשורה לחולי לוקמיה?
בעבר, הטיפול המסורתי בסרטן הדם היה יעיל בצורה מאוד חלקית. הרבה תופעות לוואי וסיכויי החלמה לא גבוהים. ההבנה כיום היא שבקרב רבים מהחולים, קיימת השפעה של שינויים ברמה הגנטית. כלומר, על ידי תרופות שמעכבות את השינויים בגנים האחראים למחלה ניתן לעכב מאוד את ההתפתחות שלה. במילים אחרות, בזכות תרופות חדשות, החולים נשארים בשלב הכרוני, הראשון, והלא מסוכן. הכניסה לשלב החריף, שממנו סיכויי ההחלמה נמוכים יכולה להתאחר ולהתרחש אפילו לאחר הרבה מאוד שנים.
הגן המעורב בהתפתחות המחלה נקרא BCR ABL1. המשמעות של הגן הזה היא היווצרות חלבונים ש"מעוררים" את התפתחות התאים הסרטניים. התאים הסרטנים מקבלים "עדיפות" על פני תאים בריאים שמספרם הולך ופוחת. בעבר היו מקובלים טיפולים הקרנות וכן כימותרפיה. התרופות החדשות מצליחות לעכב ולהאט את התפתחות החלבונים המזיקים.
כדאי להוסיף ולומר שהתרופות החדשות הללו עשויות להביא גם הן לתופעות לוואי בקרב חלק מהחולים. לכן, שוקדים המדענים על פיתות תרופות מאותה המשפחה, אך בעלות מנגנון פעולה מעט שונה. כבר כיום, נרשמים תוצאות טובות בעניין זה.
