לוקמיה היא מחלה סרטנית של מח העצם, הגורמת להיווצרות עודפת ולא מבוקרת של תאי דם לבנים שאינם מתפקדים (תאים בלסטים). ישנם מספר סוגים של לוקמיה, הנבדלים אלו מאלה בין היתר בקצב ההתקדמות של המחלה ובסוגי התאים הלבנים המעורבים בה. יחד עם זאת, התסמינים של הסוגים השונים דומים מאוד וזאת כיוון שתסמיני המחלה נובעים מאותו גורם: מחסור בתאי דם תקינים מכל הסוגים (תאים לבנים, תאים אדומים וטסיות דם).
בכל סוגי הלוקמיה בשלב מסוים במהלך המחלה תאי הדם הסרטניים ממלאים את מח העצם ותהליכי הייצור של טסיות הדם, תאי הדם האדומים ותאי הדם הלבנים, נפגעים. כפועל יוצא מכך, מופיעים תסמינים של טרומבוציטופניה (מחסור בטסיות דם), לויקופניה (מחסור בתאי דם לבנים) ואנמיה.
מה זה אנמיה על קצה המזלג?
תאי הדם האדומים מהווים את המרכיב העיקרי של הדם והם אלו שמקנים לו את צבעו האופייני. בנוסף, הם אלו האחראים למלא את התפקיד המרכזי של הדם. הכוונה היא לכך שתאי הדם האדומים אחראים לשאת את החמצן לתאי הגוף ולסלק מהם את הפחמן הדו חמצני. במצב תקין בסמ"ק אחד של פלסמה ניתן למצוא 6-4.5 מיליארד תאי דם אדומים.
בתאים האדומים ישנו חלבון הנקרא המוגלובין. חלבון זה מכיר ארבעה יונים של ברזל (המסוגלים לקשור ארבע מולקולות של חמצן) ויכול להימצא באחד משני מצבים עיקריים: מצב T (מתוח – Tense) ומצב R (רגוע – Relaxed). במצב T ההמוגלובין לא נושא כלל מולקולות של חמצן וזיקתו לחמצן נמוכה אך לאחר ההיקשרות למולקולת חמצן אחת, הזיקה שלו לחמצן מתגברת והוא מתחיל לעבור למצב R. במצב R החלבון נושא ארבע מולקולות של חמצן וכאשר הוא מגיע לרקמות התאים, הזיקה לחמצן שוב יורדת והמולקולות משתחררות ממנו.
אנמיה מאובחנת כאשר ריכוז ההמוגלובין בדם יורד מתחת לסף מסוים או כאשר ריכוז תאי הדם האדומים בדם יורד מתחת לסף מסוים. הערכים התקינים שונים בין גברים לנשים, בין ילדים למבוגרים ומשתנים במצבי בריאות שונים.
מה הם התסמינים של אנמיה?
התסמינים של אנמיה רבים ומגוונים אך כולם מהווים ביטוי לאספקת חמצן לקויה לרקמות הגוף. כך לדוגמה אנמיה יכולה לבוא לידי ביטוי באי סבילות למאמץ. במצב זה החולה עשוי לסבול מקוצר נשימה בתגובה למאמצים קלים ואף יומיומיים.
בנוסף אדם הלוקה באנמיה עשוי לסבול מדפיקות לב מואצות, המשקפות את מנגנון הפיצוי שבאמצעותו מנסה הגוף להתמודד עם המחסור בחמצן ברקמות. אנמיה יכולה גם לבוא לידי ביטוי בתסמינים כמו אי סבילות לקור, כיחלון, חיוורון, עייפות חמורה, כאבים בחזה, כאבי ראש, סחרחורות ועוד.
גורמים נוספים לאנמיה בקרב חולי לוקמיה
בנוסף לפגיעה בתהליכי הייצור של תאי הדם האדומים במח העצם, בקרב חולי לוקמיה מסוימים מתרחשת הגדלה של הטחול. הטחול המוגדל מפרק ביתר שאת את תאי הדם האדומים ועשוי להחמיר את תסמיני האנמיה. בשלב זה החולה עשוי לסבול במקביל מאנמיה שמקורה בייצור לקוי ומאנמיה המוליטית (שמקורה בהרס המוגבר).
כמו כן, המחסור בטסיות דם עשוי לגרום למגוון תופעות הקשורות לפגיעה בתהליכי הקרישה של הדם. כך לדוגמה נשים בגיל הפוריות עשויות לסבול מדימום מסיבי במיוחד במהלך המחזור החודשי. אובדן הדם במהלך הדימום עשוי גם כן להחריף את תסמיני האנמיה.
כדי למנוע מראש דימום כבד במהלך המחזור החודשי בקרב חולות לוקמיה בגיל הפוריות, במקרים מסוימים ההמלצה היא להעניק טיפול הורמונלי חליפי במטרה להפסיק את המחזור. זאת כמובן עד לשלב שבו מסתיימים הטיפולים האונקולוגיים ורמת ההמוגלובין חוזרת לנורמה.
