טיפול כימותרפי לסרטן הדם

נכון להיום כימותרפיה מהווה את אחד מעמודי התווך של הטיפול בסובלים מלוקמיה על סוגיה השונים. למעשה מעניין לציין כי חולי לוקמיה היו מראשוני החולים בעולם שקיבלו תרופות כימותרפיות. ההיסטוריה של הטיפול הכימותרפי, כפי שהוא מוכר לנו היום, החלה בשנת 1919.

במלחמת העולם הראשונה, שהסתיימה ב-1918, נעשה שימוש בפגזים שהכילו חומרים כימיים כשבין היתר מדובר בגז חרדל, שהוחדר לפגזים כשהוא במצב נוזלי (שמו ניתן לו משום שצבעו היה חום-צהבהב והריח שלו הזכיר את ריח החרדל).

בשנת 1919 תוארו לראשונה ההשפעות של חשיפה לגז חרדל בגופות. מסקנות החוקרים שתיארו את התופעות היו שלגז החרדל ישנה השפעה רעילה על מח העצם. השפעה זו כללה הפחתה משמעותית בכמות הלויקוציטים בדם, ירידה באיכות הלויקוציטים ויצירת אזוריים נמקיים במח העצם, בדגש על אזורים שבהם מתפתחים לויקוציטים.

משדה הקרב לאוניברסיטת ייל

התגליות המרעישות עשו את דרכן לאוניברסיטת ייל, שם צוות חוקרים בראשותו של מילטון ווינטרניץ (שקיבל מימון ממשרד המחקר והפיתוח המדעי של ארצות הברית), בחן את האפשרות להפיק תועלת רפואית מגז חרדל.

בשלב הראשון נעשו ניסיונות לטפל בעכברים עם גידול לימפואידי וכאשר הושגה נסיגה של הגידול, הוחלט לנסות לטפל בחולה לימפומה אנושי. יש להבין כי בימים ההם לא היה מקובל להזריק רעלים כדי לרפא ממחלות סרטניות, כשלמעשה שיטה זו נתפשה כשרלטנות.

יחד עם זאת במטופל הראשון נצפתה נסיגה של הגידול וגם במטופלים שהגיעו אחריו. סך הכול עד שנת 1948 טופלו באמצעות nitrogen mustard כ-150 חולים שסבלו ממחלת הודג'קין, לימפומה ולוקמיה ולמעשה עד ימינו אנו נגזרות שונות שלו משמשות לטיפול בחולים, כשבעיקר מדובר בחולי לימפומה.

מחסור בחומצה פולית מרפא מסרטן

במהלך שנות ה-30 של המאה ה-20, התגלה כי מחסור חמור בחומצה פולית מוביל לאותה השפעה שלה גורמת חשיפה ל-nitrogen mustard. בעקבות התגלית המרעישה פותחו אנלוגים של חומצה פולית ונעשו ניסיונות לטפל בילדים חולי לוקמיה. האנלוגים הראשונים פותחו ב-1937 ותוצאות הניסויים היו ברורות: על ידי יצירת מחסור חמור בחומצה פולית, ניתן לגרום לרמיסיה בילדים חולי לוקמיה.

בשנה זו הצליחו גם לראשונה לבודד חומר המעכב את המטבוליזם של אדנין (אחת מחומצות הגרעין). חומר זה היווה את הבסיס לזוג תרופות שהיוו מאוחר יותר חלק חשוב במכלול הטיפולים הניתנים לחולי לוקמיה אקוטית. בידוד החומר זיכה את החוקרים בפרס נובל בשנת 1988.

התרופות שבא לעולם במלחמת העולם השנייה

תעשיית התרופות הביאה לעולם שורה ארוכה של תרופות אנטיביוטיות במטרה לטפל בפצועי מלחמת העולם השנייה. האתגר היה לבודד ולאתר חומרים בעלי תכונות אנטיביוטיות, שאופן הפעולה שלהם יזכיר את אופן הפעולה של הפניצילין. כך באה לעולם התרופה actinomycin D, שהתגלתה כבעלת תכונות אנטי סרטניות מובהקות. ההצלחה של התרופה כטיפול בילדים חולי סרטן, הובילה לפיתוחן של תרופות אנטיביוטיות רבות נוספות שנמצאות בשימוש עד ימינו אנו.

כיצד ניתנות התרופות הכימותרפיות?

התרופות הכימותרפיות ניתנות באמצעות עירוי המוחדר מתחת לעור ישירות לווריד בזרוע או לווריד ליד עצם הבריח. כיוון שעל החולה לעבור מספר מחזורי טיפול, נהוג להתקין עירוי קבוע וזאת על מנת שלא להסתכן בסיבוכים שעשויים להתפתח כאשר מכניסים עירוי לווריד באופן חוזר ונשנה.

בנוסף ישנן תרופות הניתנות בטבליות לבליעה. בין השאר מדובר בתרופה הנקראת הידרוקסיאוריאה (הידראה), הניתנת לחולי לוקמיה מיאלואידית כרונית או כלורמבוציל (לוקרן), הניתנת כטיפול ראשוני לחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית.

מה הן תופעות הלוואי של הטיפול הכימותרפי?

ישנו מגוון רחב של תרופות כימותרפיות הנמצאות כיום בשימוש, כשבמקרים רבים נעשה שימוש במספר תרופות הניתנות במקביל. כך לדוגמה במסגרת הטיפול בחולי לוקמיה לימפוציטית כרונית, נעשה שימוש בתרופות כמו פלודאראבין, בנדמוסטין וציקלופוספאמיד.

לתרופות שונות עשויות להיות תופעות לוואי שונות וחשוב להכיר את תופעות הלוואי הפוטנציאליות השונות לפני שבוחרים את הטיפול המתאים ביותר למטופל. תופעות הלוואי של התרופות הכימותרפיות השונות עשויות לכלול בין היתר שינויים בתפקוד הלב, בחילות והקאות, רגישות וכיבים בפה, עייפות מוגברת, אנמיה, רגישות מוגברת לזיהומים, נשירת שיער, סיכון גבוה לפציעות ודימומים עקב הירידה בספירת טסיות הדם, ירידה ברמת התיאבון, פגיעה בחשק המיני ועוד.

אולי יעניין אותך גם:

האם תרומת מח עצם לחולי לוקמיה יכולה להשתלט על ה-DNA של הנתרם?