טיפול ביוד רדיואקטיבי משמש מזה למעלה מ-50 שנה במתן מענה רפואי לבעיות בבלוטת התריס הכוללות פעילות יתר וסרטן. השיטה הטיפולית ביוד מיושמת הן בילדים והן במבוגרים במקרים בהם טיפולים אחרים נכשלו.
היוד בגוף
היוד מהווה אבן בנין להורמון תירוקסין המיוצר בבלוטת התריס בתהליך בו חומצת האמינו תירוזין מתחברת לארבע מולקולות יוד ומתקבל הורמון T4- התירוקסין. תפקידה של בלוטת התריס כולל מנגנון לריכוז היוד אשר נקלט בגוף. שימוש ביוד רדיואקטיבי מתייחס בעיקר למצבים של סרטן הערמונית, מחלה שכיחה בקרב נשים בה נוצר גידול ממאיר.
היוד הרדיואקטיבי המתרכז באופן טבעי בבלוטת התריס כחלק מתהליך קליטת היוד בגוף, נלחם בתאים הממאירים וזאת בהמשך להליך ניתוחי להסרת הגידול.
בלוטת התריס וגורמי סיכון
בלוטת התריס מהווה חלק מהמערכת האנדוקרינית והיא אחראית על ייצורם של שני הורמונים החיוניים לתפקוד מערכות הגוף: תירוסקסין ותריודוטירונין אשר משפיעים על הזיכרון, רמות האנרגיה ועוד, תהליך ייצורם מתאפשר הודות לאספקת יוד לגוף ולבלוטת התריס באופן קבוע.
בשנים האחרונות חלה עלייה בשכיחות גידולים בבלוטת התריס כאשר למעלה מ-1000 חולים מאובחנים מדי שנה. גידול ממאיר נפוץ בעיקר בקרב נשים בגלאי 26-59 והוא מאובחן בשיעור הגבוה פי 3 בנשים לעומת גברים. הגורמים למחלה אינם ידועים אולם נמצא קשר בין התפתחותה לבין חשיפה רדיואקטיבית כמו גם קשר גנטי וסבירות גבוהה יותר לסבול מגידול ממאיר בקרב מי שקרובי משפחתו סובלים מבעיות בבלוטת התריס.
אבחון והתאמת טיפול
כ-95% מחולי בלוטת התריס סובלים ממצבים שפירים כאשר התסמינים השכיחים לבעיה כוללים נפיחות או גוש בצוואר, כאב גרון וכן ממצאים אקראיים המתקבלים בבדיקת אולטרסאונד של הצוואר מסיבות שונות. הטיפול הראשוני בגידול ממאיר כולל הסרה חלקית או מלאה של הבלוטה כאשר סדר גודל הניתוח נקבע בהתאם לגודל הגידול וכן על פי ממצאים פתולוגיים המצביעים על שלב התקדמות המחלה.
שלב המחלה מתבסס על גודל הגידול, מידת פריצתו אל הרקמה סביב בלוטת התריס ומעורבות בלוטת הלימפה בצוואר, כמו כן נבדקים נגעים ושלוחות מרוחקות יותר. על סמך נתונים אלה נקבע האם נדרשת השלמת הכריתה של הבלוטה במצבים בהם נכרתה אונה אחת וכן נשקל הצורך בשימוש ביוד רדיואקטיבי וזאת לאחר ששתי אונות בלוטת התריס הוסרו אולם נדרש המשך טיפול.
טיפול ביוד רדיואקטיבי
הטיפול ביוד רדיואקטיבי נמצא יעיל ומשמש במצבים בהם לאחר ניתוח להסרת בלוטת התריס נשארים תאים ממאירים ברקמה באזור הנגוע ומטרתו לחסל את התאים הסרטניים ותאים אשר מקורם בבלוטת התריס אשר נותרו בגוף לאחר הניתוח. הטיפול ביוד פוגע גם בתאים נורמליים ובריאים בבלוטת התריס אשר אחראים על ייצור חלבון תירוגלובולין ורמתו של חלבון זה מהווה מדד באשר לחזרת המחלה במידה ובבדיקות המעקב נמצאת עלייה חדה בריכוזו אשר עלולה להעיד על התלקחות המחלה.
הטיפול ביוד מתבצע באמצעות נטילת קפסולה המכילה יוד רדיואקטיבי אשר כמותו נקבעת בהתאם למטרת הטיפול הראשונית. במקרים בהם קיים חשש לשארית של תאים ממאירים ייעשה שימוש במנה בריכוז גבוה של 150 מיליקירי ובמידה וחשש זה נמוך ועיקר הטיפול נועד לצורך המעקב הרפואי המנה תהיה נמוכה בריכוז של 30 מיליקירי.
תופעות לוואי
הטיפול ביוד נחשב לקל ופשוט יחסית והוא מלווה במיעוט של תופעות לוואי מה שהופך אותו למועדף על פני טיפולי קרינה חיצונית או טיפול תרופתי וביולוגי. התופעות המידיות אשר נובעות מהטיפול מופיעות בימים שלאחר הטיפול וכוללות:
- יובש בפה ובעיניים
- נפיחות בצוואר
- הפרעות בחוש הטעם
- בחילה
- במקרים נדירים גם קשיי נשימה.
תופעות אלה לרוב חולפות מעצמן ללא צורך בטיפול כלשהו ובמידה ויש צורך בסיוע להקלה עליהן ניתן טיפול קצר טווח בסטרואידים. תופעות לוואי מאוחרות העשויות להופיע הן של מחלה ממארת כגון דיכוי במח העצם עקב הקרינה הנפלטת מהיוד, תופעות מאוחרות הן נדירות ושיעורן זעום.
>
