שינה היא מצב פיזיולוגי במהלכו רמת ההכרה יורדת ומתרחשת ירידה בתגובה לגירויים חיצוניים. המנגנון של השינה הוא מנגנון מעגלי כשסך הכול מחלקים את מהלך השינה לארבעה שלבים מובחנים של שינה ללא חלום ושלב אחד, חמישי במספר, המוגדר כשנת חלום.
בהשוואה לפעילות החשמלית המוחית הנרשמת בזמן ערות, פעילות הרקע המוגדרת כתקינה במהלך השינה חדגונית ואיטית יותר, בקצב של ארבעה הרץ אך פחות מתוזמנת. הכוונה היא לכך שלא תמיד קיימת אחידות ברישום הפעילות החשמלית בין שתי ההמיספרות.
מדוע חוסר שינה משפיע מגדיל את הסיכוי להתקף אפילפסיה?
המחזוריות של השינה, הכניסה לשינה והיקיצה מהשינה, מקושרות עם שינויים ברורים ומשמעותיים בפעילות החשמלית במוח ולפיכך אין ספק שישנו קשר מסוים בין השינויים האלו לבין ההתקפים. למעשה ישנם חולי אפילפסיה הסובלים מהתקפי פרכוסים רק כאשר הם ישנים וכן ישנם הסובלים מהתקפים אך ורק סמוך ליקיצה או אך ורק בשלב ההירדמות למשל.
אמנם ישנן מספר תיאוריות שהוצעו בנושא, אבל נכון להיום לא ברור לחלוטין מה הוא המנגנון הקושר את החוסר בשעות שינה לעלייה בסיכון להתפרצות של התקף אפילפסיה. לפי אחת התיאוריות חסר בשינה גורם לערעור של המאזן בין המוליכים העצביים המעכבים למעוררים וכן ישנם חוקרים הטוענים כי חסר שינה גורם לעוררות יתר בתאי המוח, המובילה להתפרצות של התקף בחולי אפילפסיה.
בדיקת EEG לאחר חוסר שינה
כאשר ישנו חשד לכך שהמטופל סובל מאפילפסיה, יש לבצע בדיקת EEG המאפשרת לבדוק את תקינות הפעילות החשמלית המוחית. הבעיה היא שבמקרים רבים מאוד התרשים לא מצביע על שום פעילות לא תקינה. במקרים האלו לא ניתן יהיה לאפיין את סוג התסמונת האפילפטית וכפועל יוצא מכך, לא ניתן יהיה לתכנן את התכנית הטיפולית.
זוהי הסיבה לכך שבמקרים רבים נעשה שימוש בזרזים שונים. תפקיד הזרזים לגרות את המוח ולזרז את בוא ההתקף.
הזרזים מאפשרים למעשה לחשוף התפרצויות שלא ניתן היה לאתר בתרשים הראשוני. שלושת הזרזים המרכזיים הנמצאים כיום בשימוש הם נישום יתר, גירוי באמצעות אור ומניעת שינה. נמצא כי חסך של שינה יכול לזרז התפתחות של התקף כפיוני קליני וכן לזרז פעילות בין פרכוסית שניתן לתעד באמצעות EEG, ללא התפתחות של פרכוסים קליניים.
באופן כללי אם במטופל הסובל מפרכוסים קליניים תרשים ה- EEG בזמן ערות היה תקין, מומלץ לחזור על הבדיקה לאחר מניעת שינה.
כיצד ניתן למנוע מצב של חסר שינה?
קיימת שונות רבה בכמות שעות השינה הנחוצות למניעת התקף. המדד הטוב ביותר למדידת מספר השעות האופטימאלי הוא התחושה הכללית לאחר היקיצה. המטרה היא לישון מספיק שעות בשביל שהתפקוד יהיה אופטימאלי ושהרגשת הרעננות תימשך למשך כל היום.
אדם אחד יוכל להסתפק בשש שעות בלבד ואילו אדם אחר לא יוכל ליהנות מרעננות שלמה גם לאחר שמונה שעות שינה. בדרך כלל עבור חולה אפילפסיה מבוגר שבע שעות שינה מספיקות בהחלט כדי למנוע מצב של חסר.
אם החולה הלך לישון בשעה מאוחרת יחסית, מומלץ שיתעורר מעט מאוחר מהרגיל, על מנת למנוע מצב של חסר. עם זאת, ישנם חולים רבים הרגישים במיוחד לשיבושים במחזוריות של השינה והערות. אי לכך, באופן כללי מומלץ ביותר שכל חולי האפילפסיה יקפידו על סדר יום קבוע ועל שעות קבועות של כניסה למיטה ויקיצה.
אם ישנן בעיות שינה, חשוב להתייעץ על כך עם הרופא המטפל ובמיוחד להיזהר בנטילת כדורי שינה. שימוש לא נכון בכדורי שינה עלול לגרום להתפרצות של התקף אפילפסיה.
