האגודה הבינלאומית לאפילפסיה היא הגוף המדעי העיקרי בעולם המוקדש ללימוד אפילפסיה, וסיווג לאחרונה את ההתקפים למלאים וחלקיים.
הבנת התסמינים מסייעת לאבחון ומיון התקפים באופן מדויק וקל יותר. מאמר זה מפרט את קווי המתאר החדשים הכלליים לסיווג בסיסי של ההתקפים.
מהם התקפים חלקיים?
התקפים אלו מחולקים לקטגוריות בהתאם לסוג התסמינים אותם חווה החולה:
התקפי תנועה
אלו גורמים לשינויים בפעילות השרירים. לדוגמא, חולה יכול לבצע תנועות חריגות כגון טלטול אצבעות או התקשות חלק מהגוף.
התנועות עלולות להתפשט, להישאר בצד אחד של הגוף או להשפיע על שני הצדדים. דוגמאות נוספות הן חולשה, אשר עשויה להשפיע אף על הדיבור, ופעולות מתואמות כגון צחוק או תנועות יד אוטומטיות.
התקפי חושים
התקפים אלו גורמים לשינויים בכל אחד מהחושים. חולי אפילפסיה עם התקפים אלו עלולים להריח או לטעום דברים שאינם קיימים; לשמוע צלצולים או קולות דיבור כאשר אלו אינן קיימים בפועל, או שהם עשויים לחוש תחושות "סיכות ומחטים" בגוף או חוסר תחושה.
ההתקפים עשויים גם להכאיב לחלק מהחולים, והם עלולים לחוש כאילו הם צפים או מסתחררים בחלל.
הם עשויים לסבול מהזיות ראייה, לראות דברים שאינם קיימים כגון נקודת אור או אנשים סביבם גם כשהם לבד. הם עשויים לחוות אשליות עיוותים של תחושות, כמו למשל להאמין כי מכונית חונה נעה סביבם או שקול אדם עמום כשהוא ממש ברור.
התקפים פיזיים
התקפים אלו משנים את האופן בו אנשים חושבים, מרגישים או חווים דברים. הם עשויים לסבול מבעיות זיכרון, דיבור משובש, חוסר יכולת למצוא את המילה הנכונה, או שקשה להם להבין שפה מדוברת או כתובה.
הם עלולים לחוש רגשות פתאומיים כגון פחד, דיכאון או אושר ללא סיבה. חלקם עשויים להרגיש כאילו הם מחוץ לגופם או לחוות תחושת דז'ה וו ("כבר עברתי את זה פעם"), או תחושה שמצבים רגילים חדשים להם.
התקפים אוטונומיים
אלו גורמים לשינויים בחלק ממערכת העצבים השולטת בתפקודי גוף באופן אוטומטי. התקפים אלו עשויים לכלול תחושות מוזרות או שאינן נעימות בבטן, בחזה או בראש. הם חווים שינויים בפעימות הלב והנשימה, מיוזעים או חווים צמרמורת.
תסמיני התקף מלא
התקפים אלו מתחילים בשטח קטן של האונה הטמפורלית או באונה הקדמית של המוח. הם משפיעים במהירות על אזורים אחרים של המוח האחראים לערנות ומודעות. אז למרות שעיני חולה אפילפסיה פתוחות והוא עשוי לבצע תנועות שנראות כחסרות מטרה, הוא אינו מודע למצבו. אם התסמינים עדינים, אנשים סביבו עשויים לחשוב שהוא רק חולם בהקיץ.
אנשים עשויים לחוות התקפים אלו מבלי להבין שמשהו קרה. ההתקפים עשויים למחוק זיכרונות של אירועים שהתרחשו ממש לפני ההתקף או לאחריו. חלק מהתקפים אלו מתחילים עם פרכוס חלקי פשוט, ואז החולה מאבד מודעות ובוהה במבט אטום. רוב החולים מניעים את הפה לאט, נושמים אוויר במהירות, מושכים את בגדיהם או מבצעים פעולות עצבניות אחרות.
חזרה על מילים או ביטויים, צחוק, צעקות או בכי – חלק מהחולים סובלים מתסמינים אלו במהלך התקפים, במצבים שעשויים להיות מסוכנים או מביכים, כגון הליכה לתוך תנועה או הורדת בגדיהם. חולים אלו זקוקים לנקיטה באמצעי זהירות מראש.
תנועות רגליים – התקפים מורכבים מתחילים באונה הקדמית ונוטים להיות קצרים יותר מהתקפים המתחילים באונה הטמפורלית. הם כוללים תנועות רגליים של רכיבה על אופניים או דחיפת אגן.
חלק מההתקפים החלקיים הופכים להתקפים מלאים
הם נמשכים בדרך כלל בין חצי דקה לשתי דקות. לאחר מכן, החולה עשוי להיות עייף או מבולבל במשך רבע שעה, ואינו מסוגל לשוב לתפקוד תקין במשך שעות.
הגורמים לסוגים רבים של התקפים מלאים אינם ידועים. הם עשויים להיות ניתנים לשליטה עם תרופות, ואם התרופה אינה יעילה, ניתן למנוע חלק מההתקפים באמצעות ניתוח לאפילפסיה.
