רוב בני האדם היו מעדיפים לבלות את ימיהם האחרונים בסביבה הטבעית שלהם, כלומר בבית שבו גרו במשך שנים, כאשר הם נהנים מתמיכת בני המשפחה. עם זאת, מעט מאוד מהנפטרים בישראל מצליחים אכן לממש את השאיפה הברורה והטבעית הזו. החוק אמנם מאפשר לכל חולה במחלה חשוכת מרפא לבלות את ימיו האחרונים בביתו, אך חלק ניכר מהחולים ומהגורמים המעורבים בטיפול בחולים פשוט לא מודעים לכך.
החוק הישראלי המתייחס לנושאים אלו, הקשורים לחולה הפליאטיבי, מאפשר לאדם הסובל ממחלה חשוכת מרפא לסיים את חייו בביתו בכבוד, בליווי של צוות "הוספיס בית". כמו כן החוק מאפשר לחולה הפליאטיבי להיעזר בעובד זר, מספק נגישות גבוהה לתרופות אופיאטיות לשיכוך כאבים וכן מספק את האפשרות לליווי פליאטיבי מסביב לשעון ללא עלות נוספת.
חוק החולה הנוטה למות
חוק החולה הנוטה למות, שנחקק בשנת 2005, מפרט את הזכויות של חולים הסובלים ממחלה סופנית, את הנהלים במצבי הימנעות מטיפול רפואי או מטיפול המיועד להאריך את חיי החולה, את חובות הצוות הרפואי המטפל באדם החולה מחלה סופנית ועוד. החוק למעשה מדגיש את האפשרות של כל אדם לקבוע בכוחות עצמו מה ברצונו לעשות אם יחלה במחלה חשוכת מרפא, באמצעות מילוי של טופס ייעודי הכולל הנחיות רפואיות מקדימות או מתן ייפוי כוח.
לפי החוק, חולה הנוטה למות הוא למעשה מטופל הסובל מבעיה רפואית חשוכת מרפא, שתוחלת החיים שלו לא עולה חצי שנה, גם בהינתן טיפול. לאחר שכל האפשרויות להארכת החיים של המטופל בהתאם לרצונו מוצו, המטרה החשובה ביותר היא למנוע במידת האפשר את הכאב והסבל ולאפשר לו נוחות חיים ואיכות חיים ככול האפשר.
במהלך השנים החוק עבר שינויים, כאשר בשנת 2013 נקבע כי כל אדם המוגדר כחולה הנוטה למות, יוכל לקבל במסגרת בית החולים או הוספיס בית לפי בחירתו, ליווי פליאטיבי.
מה הוא טיפול פליאטיבי?
משרד הבריאות הישראלי אימץ את ההגדרה של ארגון הבריאות העולמי, הקובעת שטיפול פליאטיבי הוא למעשה גישה טיפולית המאפשרת לשמור עד רמה מסוימת על איכות החיים של החולים הסופניים ובני משפחותיהם באמצעות מניעה של סבל והקלה על סבל תוך כדי זיהוי ואבחון התסמינים הרלוונטיים, טיפול בכאבים המהווים את מנת חלקם של החולים וטיפול בכל הבעיות שניתן לטפל בהן, לרבות בעיות רוחניות, נפשיות ופיזיות כמובן.
לפי החוזר של משרד הבריאות בנושא זה, השירות שצריכה קופת החולים להעניק כולל תמיכה מיידית, 24 שעות ביממה, שבעה ימים בשבוע. לצורך הטיפול הפליאטיבי, איש צוות רפואי או מוקד רפואי צריך להיות זמין בכל רגע נתון לצרכיו של החולה הפליאטיבי. חולים הנמצאים במסגרת של הוספיס בית מקבלים לפיכך אמצעי ליצירת קשר ישיר עם הצוות התורן הזמין עבורם בכל שעות היממה, כאשר בנוסף לזמינות הגבוהה של הצוותים, התנאים הנוספים הכלולים בחוק הם למשל נוכחות של מטפל מקצועי בביתו של החולה.
אילו חולים מופנים לטיפול פליאטיבי?
לפי הנתונים שאסף משרד הבריאות, רוב רובם של החולים המופנים לקבלת טיפול פליאטיבי הם חולי סרטן, אך בחוק מוגדרים חולים נוספים כחולים במחלות חשוכות מרפא, הזכאים לקבלת טיפול זה. בין היתר מדובר בחולים הסובלים מאי ספיקת כבד סופנית או חולים הסובלים ממחלה עצבית ניוונית מתקדמת, אי ספיקת לב חמורה במצב סופני ועוד.
כיצד ניתן לממש את הזכות לליווי פליאטיבי?
באופן עקרוני גם רופא משפחה המחזיק בידע הדרוש יכול להעניק טיפול פליאטיבי, אך ככול שהמחלה מתקדמת, הצרכים של המטופל נעשים מגוונים ומשמעותיים יותר ולכן בחלק ניכר מהמקרים נדרשת זמינות מלאה מסביב לשעון, לרבות בשעות שבהן המרפאות סגורות. מאחר וקופות החולים מחויבות לפי החוק לספק לחולים את הטיפול הפליאטיבי האינטנסיבי, הן עושות זאת באמצעות פיתוח של מגוון שירותים כמו לדוגמה ביקורי בית, חליפות אשפוז, יחידות להמשך טיפול ועוד.
כאשר החולה נמצא בחודשי חייו האחרונים, נדרשת דרגת הטיפול הגבוהה ביותר הנקראת הוספיס בית. מדובר למעשה בצוות מיומן המוכשר לטפל בחולים מורכבים במיוחד. אם לקופת החולים אין את היכולת לספק את הצוותים המקצועיים, השירות החשוב הזה נרכש מחברות פרטיות המתמחות בתחום כמו לדוגמה "צבר רפואה".
הצעד הראשון למימוש הזכות הוא פנייה לרופא המטפל בחולה אם בבית החולים ואם בקהילה ובקשה להפניה לליווי הוספיס בית. על הרופא לבצע הערכה יסודית של צרכי המטופל ושל סטטוס המחלה ממנה הוא סובל, כאשר אם הבקשה מתקבלת, על הרופא להגיש אותה לאישור הקופה.
חוסר המודעות שפוגע בזכויות החולים
אם החולה עומד בקריטריונים המצוינים בחוק, קופת החולים מחויבת לספק לו מענה וכפי שציינו, לרוב מדובר בחולים אונקולוגים. הבעיה היא שחולים סופניים שלא סובלים ממחלה סרטנית, לרוב לא מופנים כלל לשירותי הוספיס בית כתוצאה מחוסר מודעות של הצוותים הרפואיים, המשפחות והחולים עצמם ובמקום זאת מופנים לשירותים אחרים שמספקות קופות החולים. מטבע הדברים, לא תמיד הצוותים המספקים את השירותים האחרים מיומנים בטיפול בחולה הנוטה למות.
לאחרונה אף הועלו טענות לפיהן קופות החולים מנסות לחסוך כסף כך שהן מנצלות את חוסר המודעות של הציבור הרחב ולא מציעות לחולים ליהנות מהשירותים הכלולים תחת הגדרת המטריה "הוספיס בית". אי לכך, על המטופלים לגלות ערנות, לברר מה הם השירותים המגיעים להם ולוודא שאכן הקופה מספקת להם את השירותים.
בכל מקרה שבו הקופה לא מספקת לחולה את הליווי והטיפול שהוא זקוק להם, מדובר בעבירה על החוק ומומלץ ביותר להגיש תלונה לממונה פניות ציבור של קופת החולים או אפילו לנציב קבילות הציבור לחוק ביטוח בריאות ממלכתי, לאגודה למלחמה בסרטן או לאגודה לזכויות החולה ויפה שעה אחת קודם.
