דיסטרופיה מיוטונית היא מחלה כרונית תורשתית הגורמת לפגיעה רב מערכתית. המחלה מאופיינת בהידלדלות וחולשת שרירים, קטרקט, בעיות הולכה לבביות, מיוטוניה ובעיות הורמונליות. המחלה מופיעה בשכיחות זהה בגברים ונשים.
ישנם שני סוגים מרכזיים של דיסטרופיה מיוטונית: הסוג הראשון נקרא DM1 והסוג השני נקרא DM2. הסוג השני נחשב לנדיר יותר ובאופן כללי דרגת החומרה של התסמינים שלו נמוכה יותר.
DM1 יכולה לבוא לידי ביטוי בארבע צורות מרכזיות להלן:
- מיוטוניה מולדת – זוהי הצורה החמורה ביותר של המחלה. החולים בצורה זו באים לעולם כשהם סובלים מתסמינים חמורים ולרוב הולכים לעולמם כתוצאה מאי ספיקה נשימתית בגיל צעיר.
- מיוטוניה של הינקות – התסמינים מופיעים בקרב החולים בצורה זו בסביבות גיל שנה. מדובר על תסמינים קשים מאוד כמו למשל פיגור שכלי, חולשת שרירים חמורה ועוד.
- מיוטוניה של הילדות – מחלה זו מופיעה בשלב מאוחר יחסית לצורות שהוזכרו לעיל ומידת החומרה של התסמינים בינונית כשלא בכל החולים הסובלים מצורה זו יופיע פיגור שכלי.
- מיוטוניה של המבוגר – זוהי הצורה הקלה ביותר של המחלה. התסמינים מופיעים לראשונה בגיל מבוגר וכוללים בעיקר מיוטוניה.
מה הם הגורמים ל- DM1?
DM1 מופיעה על רקע מוטציה גנטית בגן שנקרא DMPK, הממוקם על כרומוזום 19. גן זה מקודד ליצירת חלבון הנקרא מיוטונין קינאז. תפקידו של החלבון עדיין לא ברור אך נראה כי הוא חשוב לתפקוד התקין של התאים במוח, בלב ובשרירי השלד. ייתכן כי החלבון קשור לתקשורת בין התאים וכן נראה שהחלבון מווסת את הייצור והתפקוד של מספר חלבונים אחרים בתאים.
בגן DMPK ישנו רצף של שלושה בסיסים (CTG) החוזר על עצמו בין 5-37 פעמים. המחלה מתפתחת באנשים שכמות החזרות בגן שלהן גבוהה יותר. במידה ובגן DMPK של אדם מסוים הרצף חוזר על עצמו בין 38-49, הוא עצמו לא יסבול מתסמינים קליניים, אך ישנו סיכוי כי יביא לעולם צאצא הסובל מהמחלה. אנשים שבגן שלהם יש יותר מחמישים חזרות של הרצף CTG, ככל הנראה יסבלו מתסמינים קליניים בשלב כלשהו בחייהם.
מאחר והאללים של הגן DMPK המכילים יותר מ- 37 חזרות של הרצף CTG אינם יציבים מבחינה מבנית ומאחר ובמהלך המיוזה והמיטוזה ייתכן מאוד שיתווספו חזרות נוספות, הרי שבמהלך הדורות בדרך כלל המחלה מופיעה בצורות יותר ויותר קשות. מעניין לדעת כי התופעה שבה מספר החזרות גבוה יותר בצאצא מתרחש רק במידה והאם של הצאצא היא זו שהעבירה לו את הגן הפגום. במידה והגן הפגום הגיע מהאב, לעתים נדירות בלבד יופיעו בצאצא חזרות רבות יותר באופן משמעותי.
ככל שמספר החזרות רב יותר, כך המחלה תהיה חמורה יותר. כך לדוגמה בקרב החולים הסובלים ממיוטוניה מולדת, ניתן לאבחן לא אחת מאות ואף אלפי חזרות.
מה הם הגורמים ל- DM2?
DM2 מופיעה על רקע מוטציה גנטית בגן שנקרא ZNF9 הממוקם על כרומוזום 3. גם כאן מדובר על הכפלה של מקטע מסוים בגן, אך הפעם מדובר על מקטע המורכב מארבעה בסיסים (CCTG). טווח ההכפלות של המקטע רחב יותר באופן משמעותי בהשוואה לטווח ההכפלות של המקטע המקושר ל- DM1.
כמות ההכפלות נעה בין 75-11000 ואף למעלה מכך אך בניגוד ל- DM1, במקרה הזה אין קורלציה בין מספר ההכפלות לבין ההסתמנות הקלינית של המחלה. בנוסף לכך, במקרה הזה לא מתרחשת החמרה של התסמינים לאורך הדורות.
מה הם התסמינים של המחלה?
כפי שציינו, קיימת שונות רבה בין החולים מבחינת ההסתמנות הקלינית של המחלה. כך לדוגמה בעיות הולכה לבביות שכיחות יותר ב- DM1 בהשוואה ל- DM2 ובאופן כללי התסמינים של DM1 חמורים יותר. בדרך כלל חולשת השרירים תופיע לראשונה בשרירי הפנים, הידיים, כפות הרגליים או הצוואר. באופן הדרגתי המחלה תפגע בעוד ועוד שרירים לרבות שריר הלב.
תסמינים נוספים המופיעים בשכיחות גבוהה יחסית בחולים הם קטרקט (עכירות של עדשת העין) ומיוטוניה. מיוטוניה היא תסמין הבא לידי ביטוי בקושי להרפות שריר לאחר הכיווץ שלו. לדוגמה אדם שסובל ממיוטוניה עלול להתקשות לשחרר את ידית הדלת לאחר שאחז בה כיוון שיתקשה להרפות את שרירי כף היד. המיוטוניה יכולה להופיע בשרירים שונים ולהוביל למשל לקשיי דיבור במידה והיא מתרחשת בשרירי הלסת.
המחלה עלולה לגרום לבעיות פוריות בגברים ולדפוס אופייני של התקרחות. ככל שהמחלה מופיעה בגיל מוקדם יותר, כך התסמינים שלה חמורים יותר.
כיצד מאבחנים את המחלה?
את המחלה ניתן לאבחן באמצעות בדיקה גנטית שבה בודקים כמה פעמים חוזרים הרצפים הגנטיים הרלוונטיים. בדיקה זו מבוצעת בדרך כלל בנבדקים על רקע אבחון המחלה בקרוב משפחה או על רקע הופעת התסמינים הרלוונטיים.
ניתן לאבחן את המחלה בעובר באמצעות בדיקת סיסי שליה או בדיקת מי שפיר. לרוע המזל, רופאים רבים מאמינים כי המחלה באה לידי ביטוי בכל המקרים בתסמינים חמורים ולכן במקרים רבים האבחנה מתעכבת מאוד.
קושי להרפות את האחיזה לאחר לחיצת יד בשילוב עם חולשת שרירים, בדרך כלל צריך להדליק נורה אדומה ולכוון לכיוון האבחנה של דיסטרופיה שרירים מיוטונית.
כיצד מטפלים במחלה?
נכון לכתיבת שורות אלה מדובר על מחלה חשוכת מרפא. אי לכך, ההתמקדות מבחינה טיפולית היא בהתמודדות עם התסמינים ועם הסיבוכים האפשריים. בעיקר יש לשים לב לסיבוכים הקשורים למערכת הנשימה וללב שכן סיבוכים אלו גורמים לשבעים אחוז ממקרי המוות בקרב החולים ב- DM1.
הטיפולים יכולים לכלול למשל השתלת קוצב לב, פעילות גופנית אירובית, תרגילים לחיזוק השרירים, שימוש בסד לקיבוע הקרסול או לקיבוע הצוואר ועוד. כמו כן, ישנם חולים המתניידים באמצעות כיסא גלגלים על רקע ההיחלשות החמורה של שרירי הרגליים.
