דיכאון בקרב חולי אפילפסיה

דיכאון הוא מצב מנטלי או הפרעה פסיכיאטרית כרונית המאופיינים על ידי רגשות של עצבות, ייאוש, תחושת בדידות, האשמה עצמית והערכה עצמית נמוכה.

התסמינים הרגשיים מהם סובלים הלוקים בדיכאון מלווים בדרך כלל בתסמינים פיזיולוגיים, התנהגותיים וחברתיים שונים כשבין היתר מדובר בעוררות פסיכומוטורית או האטה פסיכומוטורית, נסיגה חברתית, הפרעות שינה, שינויים ברמת התיאבון ועוד.

מכל ההפרעות הפסיכיאטריות הנלוות לאפילפסיה, דיכאון הוא ההפרעה הפסיכיאטרית השכיחה ביותר בקרב החולים. הסבירות לסבול מדיכאון גבוהה יותר בחולים הלוקים בהתקפים חלקיים של האונה הרקתית והמצחית ובנוסף קיימת שכיחות גבוהה של דיכאון גם בחולי אפילפסיה הסובלים מאפילפסיה לא מאוזנת, כלומר ממחלה שמסיבות כאלו ואחרות אינה נשלטת או מרוסנת.

הגורמים לשכיחות הגבוהה של דיכאון בקרב חולי אפילפסיה

בגדול ישנן שתי תיאוריות המנסות להסביר את השכיחות הגבוהה של דיכאון בקרב חולי אפילפסיה. הראשונה היא שהדיכאון הוא תגובה לאפילפסיה והשנייה שהדיכאון הוא חלק מהאפילפסיה. באחד מהמחקרים המפורסמים והחשובים ביותר שעסקו בקשר בין אפילפסיה לדיכאון, השוו בין שתי קבוצות נבדקים, כאשר בקבוצה אחת נכללו אך ורק חולי אפילפסיה ובקבוצה השנייה נכללו חולים במחלות מגבילות הסובלים ממחלות כרוניות שונות, ללא אפילפסיה.

במחקר זה התברר כי למעלה ממחצית מחולי האפילפסיה דיווחו כי הם סובלים מתסמינים דיכאוניים בעוד שרק 30% מהחולים במחלות כרוניות אחרות דיווחו על דיכאון. על רקע הממצאים הסיקו החוקרים שערכו את המחקר כי הדיכאון הוא לא תוצאה של הקושי המהווה את מנת חלקם של חולי האפילפסיה אלא חלק אינטגרלי מההפרעה עצמה בחולים רבים.

עם זאת, לפי חוקרים אחרים לא ניתן להסביר את השכיחות הגבוהה על ידי גורמים הקשורים ספציפית לאפילפסיה עצמה ותסמיניה.

תפקוד נמוך של סרוטונין, נוראדרנלין ו- GABA מזוהה כגורם אטיולוגי מרכזי בדיכאון ומהווה את הבסיס לטיפולים התרופתיים המיועדים לסובלים מדיכאון. במודלים של חיות מעבדה, נמצא כי פעילות מופחתת של אותם מוליכים עצביים בדיוק מסייעת להתנעת הפעילות החשמלית הלא תקינה במוקד האפילפטי, גורמת להחמרת ההתקפים וכן מגבירה את הנטייה ללקות בהתקפים.

בנוסף נראה כי ישנן תרופות אנטי אפילפטיות שונות שעשויות להגדיל את הסיכוי ללקות בדיכאון כשבעיקר מדובר ב- Phenobarbital, Primidone, Vigabatrin, Levetiracetam ו- Topiramate. מצד שני, ישנן תרופות אנטי אפילפטיות הידועות כבעלות השפעה חיובית על מצב הרוח, שהפסקת הנטילה שלהן עלולה להוביל להתפתחות של דיכאון, כשבין היתר מדובר ב- carbamazepine, oxcarbazepine, lamotrigine ו- valproic acid.

גורמי הסיכון לפתח דיכאון בקרב חולי אפילפסיה הם בעיקר היסטוריה משפחתית של הפרעות פסיכיאטריות, בדגש על דיכאון, אאורה וגטטיבית, פרכוסים חלקיים של האונה הרקתית, מעורבות של צד אחד של הגוף בלבד ועוד.

ההשפעה של דיכאון על איכות החיים של חולי אפילפסיה

במחקרים שבוצעו בקרב חולי אפילפסיה הסובלים מאפילפסיה העמידה לטיפולים התרופתיים, נמצא כי אחד המשתנים המשפיעים ביותר על איכות החיים של החולים הוא הדיכאון. למעשה ההשפעה של הדיכאון על איכות החיים של החולים הייתה גדולה יותר בצורה משמעותית בהשוואה לחומרת ותדירות הפרכוסים האפילפטיים.

למרות זאת ולמרות שמדובר על הפרעה פסיכיאטרית בעלת שכיחות גבוהה כל כך בקרב אוכלוסיית חולי האפילפסיה, עדיין נראה כי מתקיימת תופעה של תת אבחון דיכאון בחולי אפילפסיה. להלן הגורמים המרכזיים לכך:

• חולי אפילפסיה רבים מסתירים מהרופאים שלהם את העובדה שהם סובלים מדיכאון, מחשש לסטיגמה.
• ההתבטאות הקלינית של הפרעות דיכאוניות שונות שונה מההתבטאות של דיכאון באוכלוסייה הכללית ולכן רופאים רבים לא אחת מפספסים את האבחנה.
• רופאים רבים המטפלים בחולי אפילפסיה לא טורחים לתשאל את המטופלים שלהם בנוגע לתסמינים דיכאוניים.
• הן חולי אפילפסיה והן הרופאים המטפלים בהם נוטים להקל ראש בתסמינים הדיכאוניים, שכן בחלק ניכר מהמקרים היחס לתסמיני הדיכאון הוא כאל תהליך טבעי ונורמלי של הסתגלות והתמודדות עם מחלה כרונית.

כיצד מטפלים בדיכאון בחולי אפילפסיה?

הטיפול בדיכאון בחולי אפילפסיה כולל בראש ובראשונה בחינה מדוקדקת של הטיפול התרופתי האנטי אפילפטי שכן במקרים רבים על ידי שינוי המשטר התרופתי, בדגש על החלפת התרופה בתרופה שלא גורמת לדיכאון, מספיק בשביל להפחית את חומרת התסמינים הדיכאוניים. בנוסף לכך חולי אפילפסיה הסובלים מדיכאון מטופלים באמצעות תרופות אנטי דיכאוניות ופסיכותרפיה.

מעבר לכך, ישנה חשיבות עליונה כמובן לשלוט בהתקפים האפילפטיים. עם זאת, במקרים מסוימים ניתן לראות תופעה פרדוקסלית הבאה לידי ביטוי בהחמרת התסמינים הפסיכיאטריים בעקבות שיפור השליטה באפילפסיה.

ישנן עדויות מחקריות רבות המצביעות על כך שישנם טיפולים אנטי אפילפטיים התורמים לשיפור מצב הרוח בחולים כמו לדוגמה קוצב לעצב התועה וכן כפי שציינו, סוגים שונים של תרופות אנטי אפילפטיות.

בנוגע לתרופות אנטי דיכאוניות בחולי אפילפסיה, ישנה חשיבות עליונה להסביר למטופל על תופעות הלוואי הפוטנציאליות ולהתייחס לתרופות האנטי אפילפטיות שהוא נוטל בשגרה. כך לדוגמה יש לתת עדיפות לתרופות אנטי דיכאוניות ללא אינטראקציה בין תרופתית כמו לדוגמה citalopram ממשפחת ה- SSRIs ולהימנע למשל ממתן Bupropion, maprotiline או clomipramine.