דיאטה קטוגנית לסובלים מאפילפסיה

דיאטה קטוגנית היא דיאטה שמטרתה ליצור מצב פיזיולוגי המזכיר במידה רבה מצב של צום, המיועדת לסייע בטיפול בילדים אפילפטיים הסובלים מאפילפסיה העמידה לטיפולים התרופתיים. תזונה זו מבוססת על צריכת רוב הקלוריות ממקורות שומניים ומעט מאוד ממקור חלבוני ופחמימתי. כתוצאה מכך, המוח נאלץ להשתמש בחומצות השומן כמקור האנרגיה העיקרי וזאת במקום בפחמימות, המהוות במצב השגרתי את הדלק הזמין לצורכי הגוף.

שמה של הדיאטה הייחודית הזו, נגזר מגופי הקטון, שלוש מולקולות המיוצרות בכבד כאשר מתרחש פירוק של חומצות שומן לצורך הפקת אנרגיה. מולקולות אלו הן אצטון, בטא-הידרוקסיבוטיראט ואצטואצטט. הן בטא-הידרוקסיבוטיראט והן אצטואצטט יכולות לשמש את תאי המוח ואת תאי הלב לייצור אנרגיה ולהחליף את הגלוקוז.

המוח האנושי מסתמך על מולקולת הגלוקוז בתור מקור האנרגיה העיקרי שלו. זאת כיוון שהגלוקוז הוא המקור המהיר ביותר והזמין ביותר להפקת אנרגיה ובנוסף לכך, רוב רובן של חומצות השומן לא מסוגלות לעבור את מחסום הדם מוח. כאשר הגלוקוז אינו זמין, די בשלושה ימים בלבד בשביל שרבע מתצרוכת האנרגיה של המוח תופק מגופי קטון. לאחר כ-40 ימים של תזונה דלת סוכרים, המוח יפיק כ-70% מהאנרגיה מגופי קטון.

ההיסטוריה של הדיאטה הקטוגנית

הדיאטה פותחה במהלך שנות העשרים של המאה העשרים. בתקופה ההיא הועלתה הסברה שמקור המחלה האפילפטית במערכת העיכול וכי ניתן לשלוט בהתקפים על ידי משטר של צום. הניסויים הראשונים שנערכו על מנת לבחון את ההשערה העלו ממצאים חיוביים ובעקבות זאת ניסו לפתח תפריט שיגרום לגוף להתנהג כאילו שהוא בצום. במהלך המאה העשרים פותחו תרופות רבות ויעילות מאוד והדיאטה הקטוגנית יצאה מכלל שימוש.

רק במהלך שנות ה-90 חזרו להשתמש בדיאטה הקטוגנית בצורה נרחבת וזאת הודות למאמציו של ג'ים אברהמס, מפיק הוליוודי שטיפל בבנו באמצעות הדיאטה. אברהמס הקים קרן למטרות קידום הטיפול באמצעות הדיאטה הקטוגנית ואף הפיק סרט הוליוודי בנושא, בכיכובה של מריל סטריפ (משימתה של אם – first do no harm).

העקרונות עליהם מבוססת הדיאטה הקטוגנית

היחס בין השומנים בדיאטה הקטוגנית לבין החלבונים והפחמימות הוא 4:1. המשמעות היא שעל כל גרם של חלבונים ופחמימות, על הילד לצרוך ארבעה גרם שומן. בגרם אחד של שומן יש 9 קלוריות ואילו בגרם אחד של חלבון או פחמימה יש כארבע קלוריות בלבד. אי לכך, כ-90% מהקלוריות בתפריט הקטוגני מגיעים ממקור שומני. על מנת למנוע פגיעה בתהליך הצמיחה וההתפתחות, יש לדאוג לכך שהילד יקבל לא פחות מגרם אחד של חלבון עבור כל ק"ג משקל גוף.

כמו כן לעתים נעשים שינויים ביחס בין אבות המזון, עד ליחס של 3:1 לטובת השומנים. חשוב מאוד לבצע התאמות בתפריט היומי בהתאם לגילו של הילד ולמיקומו על עקומות הגדילה לאורך הזמן וכן חשוב ביותר לספק כמות מתאימה של ויטמינים ומינרלים, כשבמידת הצורך יש לעשות שימוש בתוספי מזון.

מה היא רמת היעילות של הדיאטה הקטוגנית?

הדיאטה הקטוגנית גורמת להפחתה משמעותית ברמה של חמישים אחוז בתדירות ההתקפים האפילפטיים בכחמישים אחוז מהמטופלים. בקרב שליש מהמטופלים גורמת הדיאטה לירידה של 90% בתדירות ההתקפים. כ-75% מהילדים חשים בהשפעת הדיאטה הקטוגנית לאחר שבועיים בלבד, אך בגדול רוב המומחים בתחום ממליצים להתמיד בדיאטה במשך שלושה חודשים לפחות לפני שקובעים האם היא יעילה עבור המטופל או לא.

באילו מקרים נהוג לנסות לטפל באמצעות הדיאטה הקטוגנית?

בדרך כלל הדיאטה הקטוגנית נשקלת כאפשרות טיפולית כאשר מדובר בילד הסובל מאפילפסיה שלא ניתן היה לשלוט בה באמצעות שלוש תרופות אנטי אפילפטיות שונות. יש לציין בנקודה זו כי הסיכוי שהתרופה השלישית תצליח לשנות את מהלך המחלה במקרה שבו שתי התרופות הראשונות שנעשה בהן שימוש לא הצליחו לגרום לשיפור, עומד על עשרה אחוז בלבד.

ישנם אף סוגים ספציפיים של אפילפסיה המופיעים בילדים, שבהם מומלץ לנסות לטפל באמצעות הדיאטה הקטוגנית אפילו בשלב מוקדם יותר. בין היתר מדובר באינפנטיל ספאזם, תסמונת דרווה, טרשת קרשית ואפילפסיה מיוקלונית אסתטית.

מה הן תופעות הלוואי של הדיאטה הקטוגנית?

תופעות הלוואי של הדיאטה הקטוגנית כוללות היפוגליקמיה, חמצת מטבולית, עצירות ורמות גבוהות של כולסטרול. בנוסף לכך, נראה כי ילדים המטופלים באמצעות הדיאטה הקטוגנית סובלים משכיחות גבוהה מאוד של אבנים בכליות (ילד אחד מכל עשרים מטופלים). כמו כן הדיאטה הקטוגנית עשויה לפגוע בהתפתחות התקינה של הילד ולכן חשוב מאוד לבדוק את הסטטוס התזונתי של המטופל ואת ההתפתחות שלו באופן שוטף במהלך הטיפול. בנשים הדיאטה הקטוגנית מקושרת עם הפסקת הווסת או אי סדירות של הווסת.

כמה זמן יש להתמיד בדיאטה הקטוגנית?

בדרך כלל לאחר שהילד מטופל באמצעות הדיאטה הקטוגנית במשך שנתיים ברציפות, ניתן להפסיק את הדיאטה באופן הדרגתי מאוד במשך חודשיים עד שלושה. כמו כן ניתן לנסות להפסיק את הדיאטה באופן הדרגתי אם הילד לא סבל מהתקף אפילפטי במשך שישה חודשים רצופים. הפסקת הדיאטה מתבצעת על ידי שינוי היחס בין אבות המזון עד לשלב שבו לא ניתן עוד לאתר גופי קטון בשתן.

שיטה זו מחקה למעשה את האופן שבו נהוג כיום להפסיק את הטיפול התרופתי בילדים הסובלים מאפילפסיה במקרים שבהם הילד כבר לא סובל מהתקפים. ישנו סיכוי של עשרים אחוז לחזרת הפרכוסים לאחר הפסקת הדיאטה.