על המאפיינים של מחלת גלאוקומה

גלאוקומה היא קבוצה של מחלות שונות בעלות מספר מאפיינים משותפים. המאפיין המרכזי הוא נוירופתיה ניוונית כרונית הדרגתית של עצב הראייה, הבאה לידי ביטוי בפגמים אנטומיים אופייניים בעצב ובהפרעות שונות בשדה הראייה. נכון להיום גלאוקומה מהווה את אחד הגורמים המרכזיים לעיוורון הן במדינות מתפתחות והן במדינות מפותחות (מדובר בגורם העיוורון השני אחרי קטרקט).

רוב סוגי הגלאוקומה מתפתחים בגילאים מבוגרים אך ישנם גם כמה סוגי גלאוקומה המתפתחים בגילאים צעירים, כשחלק מהסוגים מופיעים במהלך הילדות ואפילו בלידה.

מה הם הגורמים לגלאוקומה?

גורם הסיכון המרכזי לגלאוקומה הוא לחץ תוך עיני מוגבר, כשלמעשה ככל שהלחץ גבוה יותר, כך הסיכוי לפתח גלאוקומה גבוה יותר בהתאמה. הלחץ המוגבר מתרחש כתוצאה מבעיה במנגנונים המווסתים את כמות נוזל הלשכה בעין, המיוצר בקצב של 1-2 מיקרוליטר לדקה בגוף העטרה.

הנוזל עובר בדרכו ללשכה הקדמית של העין, במרווח שנמצא בין העדשה לקשתית ובלשכה הקדמית הנוזל מתנקז דרך תעלת שלם ומערכת הטרבקולום אל כיוון הוורידים החוץ עיניים. כל בעיה שתגרום להפרעה בניקוז של נוזל הלשכה יכולה להוביל לעלייה בלחץ התוך עיני.

נהוג לסווג את הסוגים השונים של הגלאוקומה לשתי קבוצות מרכזיות: גלאוקומה ראשונית וגלאוקומה משנית. גלאוקומה ראשונית היא גלאוקומה שמופיעה על רקע לא ברור ואילו גלאוקומה משנית מתפתחת על רקע מחלה ראשונית או מצב רפואי ראשוני שניתן לאבחן בבירור.

להלן דוגמאות למספר גורמים שקשורים לגלאוקומה משנית:

• מום אנטומי מולד בעין – בדרך כלל כשהגלאוקומה מאובחנת סמוך ללידה או במהלך הילדות, ניתן להניח כי היא התפתחה על רקע מום אנטומי שפוגע בניקוז של נוזל הלשכה.
• איסכמיה בעין – כשאספקת הדם לעין נפגעת כתוצאה מחסימה של כלי דם מרכזי ברשתית או כתוצאה מסיבוך של מחלת הסוכרת, מופרשים בעין חומרים שמעודדים צמיחה של כלי דם חדשים (vascular growth factors). כלי הדם החדשים שנוצרים בעין מתפתחים באופן לא סדיר ולא תקין ועלולים לגרום להפרעה בזרימת נוזל הלשכה למערכת הטרבקולום.
• סטרואידים – נטילה ממושכת של סטרואידים עלולה לגרום למגוון של תופעות לוואי, כשבין היתר מדובר על פגיעה באזור הניקוז של נוזל הלשכה.

מה הם התסמינים של גלאוקומה?

ברוב המוחלט של המקרים המחלה לא באה לידי ביטוי בכאבים ורוב החולים גם לא מרגישים צמצום או אובדן של שדה הראייה. מעבר לכך שהמחלה בדרך כלל מתפתחת באיטיות רבה מאוד, הרי שבשלבים הראשוניים שלה, הנזק משפיע על החלק ההיקפי של שדה הראיה. כמו כן, קיימת חפיפה בשדות הראייה בין עין ימין ועין שמאל ולפיכך הפגיעה בשדה הראיה לא מורגשת במשך זמן רב. ללא טיפול הנזק המתקדם בעצב הראייה מוביל לעיוורון.

כיצד מאבחנים גלאוקומה?

מאחר והמחלה יכולה להתפתח במשך זמן רב מבלי לבוא לידי ביטוי בתסמינים קליניים, לפי ארגון רופאי העיניים בישראל יש לבדוק סימנים קליניים בדגש על לחץ תוך עיני מוגבר ובדיקה של ראש עצב הראייה בבני ארבעים ומעלה, אחת לשנה עד שנתיים. אם קיימים גורמי סיכון לגלאוקומה כמו לדוגמה קרוב משפחה שסובל מגלאוקומה, מומלץ לאבחן גלאוקומה בשלב מוקדם יותר ולבצע את הבדיקות בתדירות גבוהה יותר.

להלן מספר בדיקות המשמשות לאבחון גלאוקומה:

• בדיקת גוניוסקופיה – האזור בו נפגשת הדופן הפנימית של העין עם בסיס הקשתית נקרא זווית העין ובאזור זה ממוקמת מערכת הטרבקולום. אזור זה נבדק בבדיקת עיניים שנקראת גוניוסקופיה, המאפשרת להבדיל בין גלאוקומה עם זווית סגורה לבין גלאוקומה עם זווית פתוחה. בגלאוקומה עם זווית פתוחה ניתן לראות בבירור שהקשתית נוגעת בדופן הפנימית של העין וכך חוסמת באופן פיזי את הגישה של הנוזל למערכת הטרבקולום. לעומת זאת, בגלאוקומה עם זווית פתוחה, ניתן לראות בבירור את אזור הזווית והטרבקולום. במקרה הזה מניחים בדרך כלל שההפרעה בניקוז הנוזל קשורה לבעיות מיקרוסקופיות במערכת הניקוז. הבדיקה מבוצעת בהרדמה מקומית באמצעות עדשת מגע ייעודית המונחת ישירות על העין.
• בדיקת שדה ראיה – כאשר ישנו חשד לגלאוקומה בעקבות הבדיקה הקלינית, יש לבצע בדיקה של שדה הראייה תוך מתן עדיפות לבדיקת שדה ראייה ממוחשבת. מדובר בבדיקת ראיה אובייקטיבית שבה הנבדק מתבקש ללחוץ על כפתור כאשר הוא רואה נקודת אור המוקרנת מולו על מסך. ככל שהבדיקה מתקדמת, הנקודות המוקרנות באזורים השונים של המסך הולכות ונחלשות עד שהן נעלמות. בדיקה זו מצוינת הן לאבחון והן למעקב אחרי התקדמות המחלה.
• בדיקה עם מנורת סדק – הסתכלות ישירה על העין באמצעות תאורה מתאימה המאפשרת לבדוק את ראש עצב הראייה ולהעריך האם קיימת פגיעה האופיינית לגלאוקומה. באמצעות טונומטר המחובר למנורת סדק ניתן למדוד גם את הלחץ התוך עיני.
• Optical Coherence Tomography) OCT) – בדיקת OCT של שכבת ה- RNFL (השכבה הפנימית ביותר של הרשתית) היא בדיקה המשמשת ככלי עזר הן לאבחנת הגלאוקומה והן למעקב אחרי התקדמות המחלה. שכבה זו מורכבת מאקסונים שמתאחדים ויוצרים את עצב הראייה וככל שהמחלה מתקדמת, שכבה זו הולכת ונהיית דקיקה יותר ויותר כתוצאה ממוות של אקסונים.

כיצד מטפלים בגלאוקומה?

עיקר הטיפול מתמקד בניסיונות להוריד את הלחץ התוך עיני כיוון שהורדת הלחץ התוך עיני מאפשרת להאט ואף לעצור את ההתקדמות של המחלה. הטיפול כולל שלושה שלבים להלן:

• הטיפול התרופתי – טיפות עיניים וכדורים לבליעה הגורמים להפחתת הייצור של נוזל הלשכה ו/או הגברת הניקוז. בין היתר מדובר על Timolol, Dorzolamide, Brimonidine, Travoprost ועוד.
• טיפול לייזר – ניקוב הקשתית בלייזר (לטיפול בגלאוקומה עם זווית סגורה), צריבת אזורים ספציפיים בזווית העין לשיפור הניקוז (מתאים לטיפול בגלאוקומה עם זווית פתוחה) ועוד.
• טיפול כירורגי – השתלת נקז מלאכותי לנוזל הלשכה או יצירת נקב בדופן העין (טרבקולקטומיה) על מנת לאפשר לנוזל הלשכה לצאת אל מתחת ללחמית העין ולהיספג.