לא צריך להיות מומחה לתחום כדי לדעת שאבחון בעיות בבלוטת התריס אינו דבר של מה בכך. התסמינים של הבעיות הם רחבים וכלליים, מה שמביא לכך שאצל רבים מסתתרת עשרות שנים בעיה בבלוטת התריס שהם לא מודעים לה.
החדשות היותר מעודדות הן שיש כיום מגוון רחב של שיטות לאבחון הבעיה, ברמת דיוק גבוהה מאד. לפניכם סקירה של הבדיקות העיקריות שנעשות למטרה החשובה הזו.
בדיקת דם
הייעוד של בדיקת הדם, בהקשר הנוכחי, היא לבחון את ערכי ההורמונים המגדירים את פעילות בלוטת התריס בדם. בעיקרו של דבר מדובר כאן על שלושה הורמונים חשובים מאד: T3, T4 ו-TSH. TSH מופרש מהמוח ומאפשר לבלוטת התריס לייצר ולהפריש את שני ההורמונים האחרים. ערכי 4T (טירוקסין) תקינים הם בין 10 ל-20 מק'ג, כשערך נמוך עלול להעיד על תת פעילות של בלוטת התריס בעוד שערך גבוה על פעילות יתר.
באשר ל-T3 (תריודוטירונין), הערך הנורמלי נע בין 3.5 ל-6.5 pmol/L. ערכים נמוכים וגבוהים עשויים להעיד גם במקרה הזה על תת פעילות (היפותירואידיזם) או פעילות יתר של בלוטת התריס (היפרתירואידיזם), בהתאמה. גילוי שכזה מחייב כמובן טיפול מיידי מכיוון שהבעיה עלולה להחמיר עם הזמן, להשפיע לרעה על תפקוד מערכות הגוף ולחולל נזק בלתי הפיך.
ערך ה-TSH הנורמלי הוא בין 0.5 ל-5.5 mcu/ml, כאשר סוג הבעיה תלוי גם בערכי ה-T3 וה-T4: ערך גבוה מהנורמה של TSH בשילוב ערכים תקינים של T3 ו-T4 מעיד על תת פעילות תת קלינית של הבלוטה, כשצירוף עם ערכים נמוכים של T3 ו-T4 מעיד על תת פעילות מלאה.
ערכים נמוכים של TSH יעידו על יתר פעילות תת קלינית של הבלוטה אם ערכי T3 ו-T4 תקינים, בעוד שערכים גבוהים של T3 ו-T4 על פעילות יתר של הבלוטה. הערכים האלה משתנים עם הזמן ותלויים גם בגורמים חיצוניים שונים – דוגמא לכך היא תקופת ההריון אצל האישה. זו הסיבה שלאחר שמבצעים את הבדיקה חשוב לחזור עליה בנקודות זמן שונות, במטרה לראות שינויים אלה או אחרים שמתרחשים בערכים הנבדקים.
אולטרה סאונד, CT ומה שביניהם
את הסקירה אנחנו ממשיכים עם בדיקות אולטרה סאונד, שמשמשות ברפואה המודרנית לאינספור דברים. בהקשר הנוכחי, משתמשים באולטרה סאונד בעיקר במטרה לאתר גושים חריגים באזור הבלוטה, המכונים "קשריות", כמו גם מחלות שונות המאפיינות את בלוטת התריס וכוללות ביטוי פיזיולוגי כלשהו. אולטרה סאונד אינו משמש כבדיקה יחידה, אבל בהחלט אפשר לשלב אותו עם בדיקות מקבילות אחרות.
עוד בדיקות נפוצות ברפואה המודרנית הן בדיקות CT, שמשמשות גם לאתר פגמים ומחלות שונות הקשורים לבלוטת התריס. באמצעות ה-CT ניתן לגלות, בדומה למקרה של אולטרה סאונד, קשריות בבלוטת התריס – גילוי שיצריך המשך בדיקות.
לאחר שנמצא גוש מסוים בעל חשד כממאיר, נעשית בדרך כלל בדיקת ביופסיה מבלוטת התריס. המטרה של הבדיקה היא להבחין בין גידולים שפירים לגידולים ממאירים, ובראשם כמובן גידולים סרטניים.
סינתיגרפיה
סינתיגרפיה היא שיטה נוספת בה נעשה שימוש במטרה לאתר בעיות שונות הקשורות לבלוטת התריס. השיטה הזו למעשה מצלמת את בלוטת התריס תוך שימוש ביוד רדיואקטיבי, המצטבר בבלוטת התריס ומופרש לאחר מכן מגוף האדם בשתן.
כל עוד הוא נמצא בבלוטת התריס, קיימת אפשרות לקלוט את הפליטות הרדיואקטיביות שלו תוך שימוש במצלמה, ובכך לקבל תמונה של בלוטת התריס והפעילות הביולוגית של הרקמות שלה. באמצעות סינתיגרפיה אפשר ללמוד על מיקום או תפקוד לא תקין של הבלוטה, על מצבים של תת פעילות או יתר פעילות של בלוטת התריס ועוד.
>
