רבים לא יודעים זאת, אבל השכיחות של הפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות בילדים הסובלים מאפילפסיה, גבוהה יותר באופן משמעותי משכיחות ההפרעה באוכלוסייה הכללית. אמנם ישנה שונות מסוימת בנתונים המחקריים אך ככול הנראה שכיחות ההפרעה בסובלים מאפילפסיה היא כ-20% בעוד שבאוכלוסייה הכללית השכיחות של הפרעת קשב וריכוז נעה בין שלושה לשבעה אחוזים בלבד.
כמו כן נמצא במחקרים רבים כי הסיכוי של ילד הסובל מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות לחלות באפילפסיה, גבוה פי 2 מהסיכוי של ילד שלא סובל מהפרעת קשב וריכוז לחלות באפילפסיה.
הגורמים הקושרים בין אפילפסיה להפרעת קשב וריכוז
נכון לכתיבת שורות אלה עדיין לא ברור מה הוא הגורם הקושר בין שתי ההפרעות. למעשה ישנם אף חוקרים הסבורים כי מדובר ביד המקרה, שכן הן הפרעת קשב וריכוז והן אפילפסיה הן הפרעות המופיעות בשכיחות גבוהה יחסית במהלך הילדות ולכן אין זה מן הנמנע שיופיעו במקביל בילד אחד, גם אם אין בין שתי ההפרעות שום קשר. לעומת זאת חלק ניכר מהחוקרים סבורים כי לשתי ההפרעות ישנו גורם משותף דומה.
כך לדוגמה במספר מחקרים נמצא כי ישנם גנים מסוימים שווריאנטים שלהם מופיעים הן בחולי אפילפסיה והן בלוקים בהפרעת קשב וריכוז, מה שהעלה את הסברה לכך שמדובר בשתי הפרעות בעלות מרכיבים גנטיים משותפים. במחקרים אחרים נבדקה האפשרות שהן אפילפסיה והן ADHD מושפעות מגורמים ביוכימיים זהים, בדגש על רמות נמוכות של קטכולאמינים באזורים ספציפיים במוח.
בנוסף ישנם חוקרים הסבורים כי מדובר בקשר של סיבה ותוצאה. הכוונה היא לכך שה- ADHD היא תוצאה של ההתקפים האפילפטיים או שההתקפים האפילפטיים עשויים להחמיר ADHD. כך, לדוגמה במחקר מפורסם שחקר את ההנחה הזו, התברר כי בילדים הסובלים מאפילפסיה קיימת שכיחות גבוהה יותר של ADHD בהשוואה לאחיהם הבריאים. כאשר חילקו את קבוצת הילדים שסובלים מאפילפסיה לשתי קבוצות בהתאם למשך הזמן מהפרכוס הראשון, נמצא כי בקבוצה שבה ההתקפים החלו מוקדם יותר, שכיחות ה- ADHD הייתה גבוהה יותר.
ההנחה שהתקפי אפילפסיה עלולים לגרום להתפתחות ADHD או להחמיר את ההפרעה, קיבלה חיזוק משמעותי בעקבות מחקרים בהם מצאו כי בחולדות שסבלו מפרכוסים אפילפטיים, התרחשו שינויים הן בעובי והן בתפקוד של הקורטקס הפרה פרונטלי, שתפקודו קשור ל- ADHD.
כיצד לטפל בחולי אפילפסיה הסובלים מהפרעת קשב, ריכוז והיפראקטיביות?
אחת הסוגיות החשובות ביותר שיש לדון בה בנושא זה היא האם התרופות המשמשות לטיפול ב- ADHD עלולות לגרום להחמרת האפילפסיה. נכון להיום אין כל עדויות מחקריות התומכות בכך שריטלין עלולה לגרום להחמרת האפילפסיה. עם זאת, אחת מתופעות הלוואי השכיחות ביותר של הריטלין היא נדודי שינה ונדודי שינה מהווים טריגר להתקפי אפילפסיה בחלק ניכר מהחולים על רקע הורדת סף הפרכוס.
הריטלין משפיעה על הספיגה החוזרת של דופמין ונוראדרנלין אך לא משפיעה על תעלות סידן ונתרן או על נוירוטרנסמיטרים כמו למשל חומצה אספרטית או GABA, המעורבים בפתופיזיולוגיה של אפילפסיה. למרות כל זה, חשוב מאוד לציין כי ריטלין נמצאת באינטראקציה עם מספר תרופות נגד אפילפסיה כמו לדוגמה Ethosuximide, Phenobarbital ו- Primidon Phenytoin.
ההשפעה כוללת בעיקר האטה של המטבוליזם של התרופות, אך ככל הנראה השפעה זו אינה משמעותית במיוחד ואינה בעלת משמעויות קליניות.
למעשה בחלק מהמחקרים נמצא כי השימוש בריטלין הוביל לשיפור לא רק בהפרעת הקשב, אלא גם לשיפור במצב האפילפסיה. בגדול ההמלצה היא לעקוב מקרוב אחרי השפעת הריטלין על האפילפסיה, בעיקר במטופלים הסובלים ממחלה לא מאוזנת.
