אלצהיימר היא מחלה קשה וחשוכת מרפא של מערכת העצבים המרכזית, הנפוצה בעיקר בקרב קשישים. היא באה לידי ביטוי בניוון איטי והדרגתי ובמוות של תאי מוח ובסופו של דבר מובילה למות החולים.
המחלה קרויה על שמו של אחד מהרופאים שתיארו אותה לראשונה, אלויזיוס אלויס אלצהיימר. אלצהיימר היה פסיכיאטר ונויורופתולוג גרמני שתיאר בשנת 1906 לא רק את תסמיני המחלה אלא גם את הקשר של המחלה לעמילואיד השוקע במוחות החולים.
מבחינה מיקרוסקופית המחלה באה לידי ביטוי בשלושה ממצאים מרכזיים: שקיעה של עמילואיד במוח, התפוררות של השלד החלבוני של האקסונים לסיבים קטנים היוצרים גושי סיבים (Tangles) והיחלשות של הקשרים בין הנוירונים. מבחינה אנטומית המחלה באה לידי ביטוי בהקטנת נפח המוח ובהצטמקות של המוח בעיקר באזורים הטמפורליים והפרונטליים.
מה הם הגורמים למחלת אלצהיימר?
נכון לכתיבת שורות אלה טרם הצליחו החוקרים בתחום לבודד גורם אחד ויחיד שיכול להוביל להתפתחות המחלה, כשלמעשה הדעה הרווחת כיום היא שמדובר על מחלה מולטיפקטוריאלית. להלן כמה מגורמי הסיכון המוכרים כיום:
- מין – המחלה פוגעת בנשים בשכיחות גבוהה יותר מאשר בגברים.
- גיל מבוגר – השכיחות של המחלה הולכת וגוברת ככל שמתקדמים בגילאים.
- השכלה – הסיכוי לחלות במחלת אלצהיימר נמצא ביחס הפוך לרמת ההשכלה. המשמעות היא שככל שהאדם משכיל יותר, כך הסיכוי שלו לחלות באלצהיימר נמוך יותר. יש לציין כי המחלה מופיעה בקרב אנשים משכילים בגיל מבוגר יותר, אך מתקדמת בקצב מהיר יותר בהשוואה לאנשים לא משכילים.
- גנטיקה – נכון להיום החוקרים בתחום עדיין רחוקים מהבנה מלאה של הגנים המעורבים במחלה. עם זאת, נמצא כי ישנן מספר מוטציות בגנים מסוימים בדגש על APO, Presenilin2 ו- Presenilin1 שמגדילות את הסיכוי לחלות באלצהיימר וכן שקרוב משפחה של חולה אלצהיימר נמצא בסיכון גבוה יותר לחלות במחלה בעצמו בהשוואה לאדם ללא קרוב משפחה שחולה במחלה.
- אורח חיים – הימנעות מעישון, עיסוק בפעילות גופנית, צורת חיים שלווה והמעטה בצריכת אלכוהול מקושרים עם הפחתת הסיכוי לחלות במחלה.
- יתר לחץ דם, סוכרת, חבלות ראש חוזרות ורמה גבוהה של שומנים בדם מגדילים את הסיכוי לחלות באלצהיימר.
מה הם התסמינים של מחלת אלצהיימר?
מחלת אלצהיימר היא מחלה שהולכת ומחמירה מבחינה קלינית ככל שחולפות השנים. קצב ההתקדמות של המחלה אינדיבידואלי, אך המהלך הכללי זהה בקרב כל החולים. סך הכול כל החולים עוברים את השלבים השונים של המחלה בטווח של שלוש עד עשרים שנים. להלן התסמינים שמופיעים בשלבים השונים:
- השלב המוקדם – קושי להטמיע מידע חדש, ירידה ביכולת החשיבה המופשטת, קושי לשלוף מילים, הפרעה קלה בהתמצאות בזמן, אובדן חפצים ועוד. בשלב הזה בדרך כלל המחלה לא תאובחן ולמעשה רוב החולים בשלב הזה אפילו לא ניגשים לאבחון שכן נהוג לייחס את כל התסמינים הנ"ל לגיל המבוגר.
- השלב הקל – החמרה בכל התסמינים שתוארו לעיל בדגש על הפגיעה בזיכרון. מופיעות בעיות ביכולת ההתמצאות במרחב, קושי בניהול כספים, איטיות מחשבתית ואיטיות מוטורית. בשלב הזה בדרך כלל ניתן לאבחן כי החולה סובל ממחלת אלצהיימר. ייתכנו גם תסמיני חרדה ואף דיכאון.
- השלב הבינוני – בשלב זה לצד ההחמרה בתסמינים הקיימים מתפתחים תסמינים נוספים כמו למשל קושי בזיהוי אנשים מוכרים, קושי בביצוע פעולות יומיומיות כמו רחצה או התלבשות וכן שכיחים בשלב הבינוני תסמינים חמורים כמו לדוגמה מחשבות שווא, הזיות, התנהגות אימפולסיבית ועוד. לא אחת בשלב הזה אובדת השליטה על הסוגרים ובשלב הזה חלק ניכר מהחולים מאושפזים במוסד סיעודי.
- השלב הקשה – בשלב הזה החולים מאבדים את יכולת התנועה והניידות, מאבדים את היכולת לתקשר עם הסביבה ומאבדים לחלוטין את היכולת לשלוט על הסוגרים.
- השלב הסופי – אובדן הרצון לאכול, נוקשות ודפורמציות של הגפיים וחוסר יכולת לקום מהמיטה. זהו השלב שבו החולים הולכים לעולמם, בדרך כלל על רקע דלקת ריאות, פצעי לחץ או זיהומים חמורים. בממוצע החל מגילוי התסמינים הראשונים חולפות חמש שנים בלבד עד למות החולה.
כיצד מאבחנים אלצהיימר?
בשלבים המוקדמים של המחלה האבחון שלה עלול להיות מאתגר במיוחד וכפי שציינו, רבים מהחולים כלל לא פונים לאבחון. במידה והחולה מחליט לגשת לאבחון, התהליך האבחנתי יבוצע במספר שלבים להלן:
- חיפוש אחרי הפרעה קוגניטיבית על ידי מבחנים שונים הבוחנים את יכולת ההתמצאות, הזיכרון, כושר החשיבה והשפה. מטרת המבחנים לאתר הפרעות שיש בהן כדי להעיד על כך שהנבדק סובל משיטיון.
- בדיקות הדמיה רפואיות דוגמת MRI או CT ובדיקות נוספות דוגמת בדיקות דם לאיתור חסרים תזונתיים נחוצות בעיקר על מנת לשלול מצבים רפואיים או מחלות אחרות שהיו יכולים לבוא לידי ביטוי באותם התסמינים הקליניים.
- התסמינים המוקדמים של המחלה יכולים לנבוע גם כתוצאה מדיכאון ולכן חשוב להפנות את הנבדק גם לבדיקה פסיכיאטרית.
- ישנו מבחן המשמש להערכת דרגת החומרה של המחלה אך לא לאבחון המחלה שנקרא MMSE או "מבחן להערכת כישורים קוגניטיביים בסיסיים". המבחן מאפשר להעריך מספר תפקודים חשובים כמו למשל ריכוז, טווח קשב, זיכרון לטווח ארוך וקצר, יכולת תכנון, יכולת להבין הוראות ועוד. המבחן מורכב מסדרה של משימות אותן צריך הנבדק להשלים כמו למשל לכתוב משפט תקין מבחינה דקדוקית או ללמוד בעל פה רשימה של עצמים. הציון המרבי שניתן לקבל במבחן הוא 30 וככל שהציון נמוך יותר, כך דרגת החומרה של המחלה גבוהה יותר.
כיצד מטפלים באלצהיימר?
הטיפול בחולים מבוצע במסגרת רב מערכתית, שכן הוא כולל שימוש בתרופות פסיכיאטריות (לטיפול בדיכאון, בחרדה ובפסיכוזות) ובתרופות לטיפול בבעיות הקוגניטיביות, תרגילי פיזיותרפיה לשימור יכולת התנועה וחיזוק השרירים, ריפוי בעיסוק לשמירה על המיומנויות הבסיסיות, טיפול סיעודי המתאים עבור החולים הנמצאים בשלבים המתקדמים יותר של המחלה, טיפול תזונתי ועוד.
מידע נוסף על טיפול באלצהיימר
