ניוון שרירים בקשישים, דלדול שרירים בגיל הזהב או סרקופניה בשפה המקצועית, היא תופעה מסוכנת המקושרת לעלייה בסיכון לתחלואה, נכות ותמותה בקשישים. עם זאת, בעזרת טיפול מתאים ומוקדם ניתן להאט את קצב הירידה במסת השרירים ואף לחזק את השרירים הקיימים.
במהלך השנים האחרונות מומחים מכל רחבי העולם עומלים על שיטות בהן ניתן לאבחן את הסרקופניה, שכן באופן טבעי מתרחשת ירידה הדרגתית במסת השריר בגיל הזהב ולא פשוט להגדיר את הגבול ממנו הירידה במסת השריר הופכת מנורמלית לפתולוגית.
השינויים בהתייחסות לניוון שרירים בגיל המבוגר
רבים לא יודעים זאת, אבל ההתייחסות המחקרית לניוון שרירים בגיל המבוגר החלה לפני זמן לא רב כל כך. למעשה בשנת 1994, ארבעה מאמרים בלבד נכתבו על התופעה בכתבי העת המדעיים החשובים. יותר מעשור מאוחר יותר, בשנת 2006, הגיע מספר הפרסומים בנושא ל- 140. במהלך תקופת הזמן הזו ההבנה לפיה ניוון שרירים בגיל המבוגר הוא מצב שיש להתייחס אליו ברצינות ושניוון שרירים הוא גורם מנבא לתסמונת השבריריות בקשישים, הלכה והתחזקה.
במילים אחרות, בדיוק כפי שכבר שנים רבות ברור וידוע כי אוסטיאופניה היא גורם מנבא של שברים בעצמות, כך החלה להתבהר ההבנה כי ניוון שרירים הוא גורם מנבא לנכות ומוגבלות בקשישים.
אילו קשישים צריכים לפנות לאבחון?
לפי ההמלצות של המומחים בתחום, מומלץ לגשת לאבחון בכל אחד מהמצבים הבאים:
- קשיש הסובל מירידה ניכרת בתפקוד הגופני.
- קשיש הסובל מהידרדרות משמעותית בבריאות באופן כללי.
- קשיש הסובל מירידה ניכרת בחוזק השרירים.
- קשיש בעל היסטוריה של נפילות.
- קשיש שאיבד משקל באופן לא רצוני בשיעור העולה על חמישה אחוז ממשקל הגוף.
- קשיש שהשתחרר לאחרונה מאשפוז.
- קשיש המדווח על קשיים שונים המשפיעים על הניידות שלו.
- קשיש הסובל מבעיות בריאותיות כרוניות הקשורות לניוון שרירים כמו לדוגמה סוכרת סוג 2, מחלת כליות כרונית, דלקת מפרקים כרונית ועוד.
- ישנה חשיבות עליונה לאבחן את ההידלדלות של השרירים בקרב קשישים המרותקים למיטתם, בקשישים שלא מצליחים לקום ללא עזרה מהכיסא ובקשישים שמהירות ההליכה שלהם נמוכה ממטר אחד בשנייה.
הקריטריונים לאבחון ניוון שרירים בקשישים
הקריטריון המקובל כיום על רוב המומחים העולמיים בתחום מבוסס על מסת הגוף הרזה (הנמדדת בבדיקת DEXA) או ליתר דיוק על מסת הגוף הרזה של הקשיש חלקי גובהו בריבוע בהשוואה למסת הגוף הרזה של גבר או אישה צעירים ובריאים (חלקי גובהם בריבוע). האבחנה מתקבלת כאשר מסת הגוף הרזה חלקי גובהו בריבוע של הנבדק נמוכה מהערך של האחוזון העשרים בקרב האוכלוסייה הבוגרת הצעירה.
בגברים ערך הסף שמגדיר ניוון שרירים בקשישים הוא 7.23 ק"ג למטר בריבוע ואילו עבור נשים ערך הסף הוא 5.67 ק"ג למטר בריבוע. נתונים אלה צריכים להופיע בשילוב עם תפקוד גופני ירוד. פרמטר זה מאובחן באופן הפשוט ביותר על ידי בדיקת מהירות הליכה במסלול באורך ארבעה מטרים. מהירות הליכה של פחות ממטר לשנייה מעידה על תפקוד גופני ירוד.
קריטריונים מקובלים נוספים הם שתי סטיות תקן מתחת לערך הממוצע בקרב האוכלוסייה הבוגרת הצעירה במדד AMMI (מסת הגוף התוספי הרזה חלקי הגובה בריבוע) או במדד TSMI (מסת הגוף הרזה חלקי הגובה בריבוע).
חשוב מאוד לציין בנקודה זו כי מאחר ומדובר על בעיה שהחלו לחקור באינטנסיביות רק במהלך חמש עשרה השנים האחרונות, הרי שישנם מחקרים רבים בהם ניתן למצוא התייחסות לקריטריונים אחרים וכן יש לציין כי הקריטריונים לאבחון עודם בתהליכי גיבוש כך שככל הנראה בעתיד ניחשף לקריטריונים נוספים לאבחון הבעיה.
על התמודדות נשים עם מחלת ניוון שרירים בזמן הריון לידה ואמהות קראו
