כיצד מאבחנים לוקמיה?

הצורות השונות של לוקמיה (סרטן הדם), גורמות להופעתם של תסמינים רבים ומגוונים. אך בניגוד לשורה ארוכה של מחלות אחרות, מדובר בתסמינים שאינם ספציפיים. הכוונה היא לכך שתסמיני המחלה יכולים להופיע בעקבות מחלות ובעיות רפואיות אחרות ושאינם בלעדיים ללוקמיה. אי לכך, אין די בתסמינים מהם סובל החולה בשביל לקבוע אבחנה של לוקמיה.

כמו כן, בסוגים מסוימים של לוקמיה, המחלה מתפתחת באיטיות רבה יחסית ולפיכך החולה עשוי שלא לסבול מתסמינים כלשהם במשך מספר שנים. במקרים האלו לא אחת המחלה מאובחנת באופן אקראי בעקבות בדיקת דם שגרתית. במאמר שלפניכם נזכיר מספר בדיקות והליכים רפואיים המשמשים לאבחון של לוקמיה. יש רק לציין כי בדרך כלל תהליך האבחון כולל שילוב של מספר בדיקות, כשהתהליך מתקדם מבדיקות פשוטות לבדיקות מורכבות יותר.

בדיקה גופנית

באמצעות בדיקה גופנית פשוטה ניתן לזהות מספר תסמינים שעשויים להעלות את החשד לכך שהנבדק סובל מלוקמיה. כך לדוגמה בקרב 90-80 אחוז מהחולים בלוקמיה של תאים שעירים, ניתן לזהות הגדלה משמעותית של הטחול. כמו כן במקרה שבו המחלה גרמה לירידה בריכוז טסיות הדם ותאי הדם האדומים, יתכן שבבדיקה יתגלו חבורות רבות על פני העור, פריחה, חיוורון, בלוטות לימפה מוגדלות, חניכיים נפוחות ועוד.

בדיקות דם בסיסיות

• ספירת דם – ספירת דם מלאה היא אחת הבדיקות הבסיסיות ביותר המאפשרות לזהות ממצאים חשודים שיש בהם כדי להעיד על כך שהנבדק סובל מלוקמיה. כמו כן הבדיקה מאפשרת לעקוב אחר השפעת הטיפולים האונקולוגיים שניתנים לחולה על תאי הדם השונים. בספירת דם ניתן לזהות עודף או חוסר של תאי דם מסוגים שונים: כך לדוגמה ניתן לזהות ערכים גבוהים של נויטרופילים (בקרב חולי לוקמיה כרונית מיאלואידית), ערכים נמוכים של טסיות דם, ערכים גבוהים של אאוזינופילים, ערכים גבוהים של לימפוציטים (בקרב חולי לוקמיה לימפוציטית כרונית), ערכים נמוכים של תאי דם אדומים ועוד.
• משטח דם – בבדיקת משטח דם היקפי נוטלים טיפת דם ובוחנים אותה מתחת לעדשת המיקרוסקופ. בבדיקה זו ניתן לזהות שינויים במורפולוגיה של תאי הדם השונים ולזהות שינויים האופייניים ללוקמיה.
• כימיה בדם – בדיקת כימיה בדם לא משמשת לאבחון של לוקמיה אך במקרים מסוימים היא תשמש על מנת לעקוב אחר סימנים שיש בהם כדי להעיד על ההשפעות של המחלה על איברים שונים כמו הכבד והכליות.

דגימת מח עצם

דגימת מח עצם היא הבדיקה המרכזית במכלול הבדיקות המשמשות לאבחון של לוקמיה. בבדיקה זו נוטלים דוגמית ממח העצם באמצעות מחט המוחדרת לעצם החזה או עצם האגן. הדוגמית שנשאבת באמצעות המחט נשלחת לבדיקת מעבדה (השאיבה של הדוגמית מתבצעת בהרדמה מקומית ולעיתים גם תחת טשטוש). במעבדה ניתן לבחון האם הדגימה כוללת תאים ממאירים וכן לזהות את סוג התאים הסרטניים.

כך לדוגמה מח עצם שנלקח מאדם הסובל מלוקמיה מיאלואידית כרונית, יהיה עשיר ופולימורפי וניתן יהיה לזהות בו את כל שלבי ההבשלה של התאים הסרטניים. לעומת זאת מח עצם שנלקח מחולה בלוקמיה חריפה, יהיה מונומורפי. בנוסף ניתן לבחון את היחס שבין סוגי התאים השונים מבחינה מספרית ולזהות תאים בעלי מורפולוגיה חריגה במח העצם.

בדיקות נוספות

ניקור מותני – בדיקה זו תסייע לרופאים להבין האם התאים הסרטניים הצליחו לפלוש למערכת העצבים המרכזית. הבדיקה כוללת שאיבה של דוגמית מהנוזל המוחי-שדרתי באמצעות מחט דקיקה המוחדרת לעמוד השדרה של הנבדק.

צילום חזה – בהתאם לצורך, המטופל יעבור צילום חזה (צילום רנטגן של בית החזה) וזאת על מנת לבחון את מידת ההתפשטות של המחלה ולזהות הגדלה של בלוטות לימפה בבית החזה.

סריקת CT – בדיקת CT מאפשרת לרופאים לגלות האם התאים הסרטניים הצליחו לפלוש לאיברים שונים כמו הטחול.

בדיקות גנטיות – לוקמיה מיאלואידית כרונית נגרמת כתוצאה מהחלפה של חומר גנטי בין כרומוזום 22 לכרומוזום 9. השינוי הגנטי מוביל ליצירה של כרומוזום בעל מבנה שאינו תקין, המייצר חלבון שנקרא טירוזין קינאז. חלבון זה מעודד היווצרות של תאים סרטניים. בבדיקת קריוטיפ של מח העצם ניתן לזהות את הכרומוזום הפגום ובבדיקת FISH או PCR, ניתן לזהות את הגן שנוצר כתוצאה מהפגם הגנטי.

אולי יעניין אותך גם:

רשלנות רפואית – לוקמיה: מהי רשלנות רפואית בלוקמיה? וכיצד מתמודדים עימה?