בלוטת התריס – בלוטת המגן

בלוטת התריס, הנקראת גם בלוטת המגן ובלוטת התירואיד, היא בלוטה אנדוקרינית (משתייכת למערכת ההורמונלית) גדולה, הנראית כמו פרפר (או מגן). היא ממוקמת בצוואר ממש מתחת לעור, מעט מתחת לפיקת הגרון.

שתי האונות שמרכיבות את הבלוטה, החובקות את קנה הנשימה, מחוברות האחת לשנייה באמצעות חלק מרכזי הנקרא isthmus. באדם בוגר משקל הבלוטה יכול לנוע בין 18 ל-60 גרם וגודלה נע בין 6-1.5 ס"מ. הבלוטה אחראית לייצור והפרשה של שלושה הורמונים חשובים: תירוקסין, תריודוטירונין וקלציטונין. להלן הסבר קצר על כל אחד מההורמונים החשובים:

• תירוקסין – הורמון זה, הנקרא גם תתריודוטירונין או בקיצור T4, הוא למעשה פרו-הורמון. הכוונה היא לכך שכדי להפוך אותו לפעיל יותר, יש להסיר ממנו שייר יוד אחד. כאשר מסירים שייר יוד אחד מתירוקסין, הוא הופך לתריודוטירונין. ההשפעה ההורמונלית של תירוקסין, קטנה פי ארבעה בהשוואה לפעילות ההורמונלית של תריודוטירונין. סך הכול כ-80% מההורמונים שמייצרת בלוטת התריס הם תירוקסין
• תריודוטירונין – תריודוטירונין נוצר מתירוקסין בעיקר ברקמות ובמידה פחותה, בבלוטת התריס. האנזים שאחראי להסרת שייר יוד אחד ובעצם להפיכת T4 ל-T3, נקרא iodothyronine deiodinase. בתאי המטרה, תריודוטירונין חודר לגרעין ומשפיע על רמת הביטוי של גנים שונים. רמת הפעילות הביולוגית שלו גבוהה יותר בהשוואה לתירוקסין, בין היתר כיוון שהוא בעל אפיניות גבוהה יותר לרצפטורים שבתאי המטרה.
• קלציטונין – קלציטונין הוא הורמון נוסף המופרש מבלוטת התריס, המשחק תפקיד חשוב במשק הסידן. הורמון זה מופרש לדם כאשר מתרחשת עלייה בריכוז הסידן במחזור הדם. בין היתר קלציטונין מאט את קצב שחרור הסידן לדם מהעצמות ומגביר את הספיגה של הסידן לעצמות מהדם, מזרז את ההפרשה של סידן, מגנזיום וזרחן בשתן ומנוע כניסה חוזרת של סידן לתאים.

כיצד מבוקרת הפרשת ההורמונים מבלוטת התריס?

בלוטת התריס מהווה חלק מציר המתחיל בהיפותלמוס, אזור זעיר יחסית בגודלו, אך מדובר במבנה שאחראי על ויסות תהליכים ותפקודים חיוניים לא מעטים. בין היתר שולט ההיפותלמוס במערכת ההורמונלית. בהמשך שרשרת התגובות, נמצאת בלוטת יותרת המוח.

התקשורת בין ההיפותלמוס לבלוטת יותרת המוח, מתבצעת באמצעות הורמון הנקרא TRH: כש-TRH המגיע מההיפותלמוס מגיע לבלוטת יותרת המוח, היא משחררת בתגובה הורמון שנקרא TSH או הורמון מגרה בלוטת התריס (נקרא גם תירוטרופין).

כשהורמון זה מגיע לבלוטת התריס, הוא גורם להפרשה של תירוקסין. לאור זאת, בכל מקרה של הפרשה מועטה של הורמונים מבלוטת יותרת התריס, כפי שנפרט בהמשך, ישנה אפשרות לכך שהבעיה היא בבלוטה עצמה, אך קיימת גם אפשרות לכך שהבעיה טמונה בתפקוד לקוי של בלוטת יותרת המוח או בתפקוד לקוי של ההיפותלמוס.

יתר פעילות של בלוטת התריס

יתר פעילות של בלוטת התריס או היפרתירואידיזם, הוא מצב שבו הבלוטה מייצרת כמות גדולה מדי של תירוקסין. מצב זה יכול לבוא לידי ביטוי במגוון רחב ביותר של תסמינים, כשבין היתר מדובר בדופק מהיר, הפרעות שינה, חולשת שרירית, הזעה מופרזת, שלשולים והקאות, אובדן משקל, יתר לחץ דם ונטייה לעצבנות. פעילות מוגברת של בלוטת התריס יכולה להיות תוצאה של מגוון פתולוגיות, כשלחלק ניכר מהמקרים במדינות המערב, אחראית מחלת גרייבס.

מחלת גרייבס היא מחלה אוטואימונית שבה נוצרים נוגדנים כנגד הרצפטורים של הבלוטה ל-TSH. הנוגדנים מפעילים את הקולטנים שלא לצורך ונוצרת כמות מופרזת של הורמוני הבלוטה. גורמים נוספים לפעילות יתר הם לדוגמה דלקת של בלוטת התריס המתפתחת כתוצאה משימוש בתרופות מסוימות, דלקת המופיעה לאחר לידה, מחלה ויראלית הפוגעת בבלוטה ועוד.

תת פעילות של בלוטת התריס

המצב ההפוך ליתר פעילות של בלוטת התריס, הוא תת פעילות של הבלוטה. נהוג לסווג מצב זה לשלוש קטגוריות, בהתאם למקור הבעיה להלן:

• תת פעילות ראשונית – הגורם לפעילות המופחתת טמון בבלוטת התריס עצמה.
• תת פעילות שניונית – במקרה הזה הגורם לפעילות המופחתת הוא תפקוד לקוי של בלוטת יותרת המוח, שלא מפרישה מספיק TSH לגירוי בלוטת התריס.
• תת פעילות שלישונית – כאשר הבעיה טמונה בכך שההיפותלמוס לא משחרר מספיק TRH, הבעיה מוגדרת כתת פעילות שלישונית.

התסמינים של תת פעילות בלוטת התריס כוללים בין היתר עור יבש, עודף משקל, שיער דק ושביר, חיוורון, כאבי מפרקים, אי סבילות לקור, עייפות, עצירות, דיכאון ועוד. תסמינים מאוחרים של בעיה זו כוללים טמפרטורת גוף נמוכה, מחזור לא תקין (בנשים), קול נמוך ועמוק מהרגיל ודיבור איטי.

כיצד מאבחנים בעיות בבלוטת התריס?

בהינתן התסמינים המתאימים ובהתעורר החשד לבעיות בבלוטת התריס, נהוג לבצע בדיקות דם, לבירור רמת ההורמונים השונים. אם לדוגמה ישנו חשד ליתר פעילות ובבדיקות הדם נמדדת רמה נמוכה של TSH ורמה גבוהה של T4, ניתן לקבוע שמקור הבעיה בבלוטה עצמה. לעומת זאת אם ישנו חשד לתת פעילות ובבדיקות הדם נמדדת רמה נמוכה של TSH, ניתן להצביע על כך שהגורם לפעילות המופחתת הוא בעיה בהפרשת ההורמון המתאים מבלוטת יותרת המוח.

יחד עם זאת, רמה נמוכה של TSH יכולה להיות גם תוצאה של בעיה בהפרשת TRH מההיפותלמוס. בדומה ליתר הרקמות בגוף, גם בבלוטת התריס עשוי להתפתח גידול סרטני. גידולי בלוטת התריס שכיחים יותר בקרב נשים מאשר בגברים, כאשר בנשים גידולים אלה מאובחנים החל מגיל 30 ואילך ובקרב גברים לרוב לא מופיעים לפני גיל 60. לאבחון של סרטן בבלוטת התריס נדרשת סדרת בדיקות הכוללת בין היתר ביופסיה, אולטרסאונד של בלוטת התריס, סריקת CT, סריקתMRI ועוד.

ברוב המקרים מדובר בגידול המתפתח בקצב מאוד איטי. תסמיני הגידול בבלוטה כוללים צרידות מתמשכת, קשיי נשימה או בליעה וכאבי גב. הגידול בדרך כלל לא פוגע בייצור והפרשת ההורמונים ולכן תסמינים של יתר פעילות או תת פעילות, אינם שכיחים בחולים.